12 שעות על המנוף, גבוה באוויר, יכניסו לראש שלך הרבה מאוד חרטות. אתה נכנס בבוקר לתא, סוגר את הדלת ונשאר לבד, לבד לגמרי, עד שמתישהו אתה חייב לתהות אם המקצוע הזה לא צריך מבחני אישיות ספציפיים מאוד.
לכל הטורים של "אוכלים הולכים"
אם היית מסודר וחרוץ, הבאת איתך ארוחת בוקר וצהריים, וגם אותן אתה מכלה מול השמיים, מרחף בלי לעוף לשום מקום. העבודה רבה, ודורשת שילוב עילאי של פוקוס ואחריות, מיומנות טכנית ויכולת מנטלית של סלע, רצוי מהסוג הגעשי.
תוריד את הראש, וחטפת סחרחורת. תרים אותו, ואתה מאבד אוריינטציה. חצי יממה על מנוף, והמחשבות לא מפסיקות לרוץ. רובינו היינו חושבים כנראה על הישרדות. תאמר טהא חשב רק על גלידה.
חיוך בילט-אין. וריטה
וריטה (Verita, אמת באיטלקית) שלו נפתחה לפני חודשים ספורים במרכז Seven בטמרה, יהלום צבעוני בוהק, בתוך מתחם מסחרי צבעוני ובוהק בעצמו, באזור שזקוק מאוד לצבעים, וכעת גם מקבל אותם.
הדרך לפה איננה ציורית, נקרא לזה פשוט ככה, אבל בסופה מחכה מספיק חניה בשביל לאזן אותך עם יתרונות, מספיק חנויות בשביל לעשות אותך שוב רעב, והיעד בכבודו ובעצמו - גלידריה יפהפיה, מבריקה, מזמינה, עם תקרה גבוהה-גבוהה, קומת גלריה שנצמדת אליה ומדרגות לולייניות שמחברות בין המפלסים.
אם זה לא מספיק, ציור קיר ענקי מהמם את הבאים, פינות ישיבה שובבות ממתינות *בתוך* הקיר וכורסת עור ארוכה-ארוכה עושה את שלה מימין, לרגע שבו תתעייף מה-Ride הזה.
לגלידה, יודעים כולם, באים מלכתחילה עם חיוך. פה מבינים למה.
הוא בן 25 בלבד, וכשהחליט לרדת לקרקע, ירד ישירות באיטליה, עם לימודי ג'לאטו מארץ המקור. כשחזר לבית הוריו במועצה המקומית כאבול, עירבב את הידע ואת יצר ההרפתקנות הפנימי והקים ויטרינה איטלקית-גלילית. שתי המילים האלה לבדן יכולות להשביע, אבל אולי כדאי שתטעמו משהו יחד איתן, לא?
יש כאן מספר מוגזם לחלוטין של אפשרויות והמון מאוד קלאסיקות ולהיטים, ויראליות וטרנדים. שוקולד וקינדר ואוריאו ומרשמלו ושילובים שרובם ככולם נראו כבר, וגם כמה הבלחות נהדרות הום-מייד, שלו בלבד.
זה אומר גלידת זעתר שכבר עשתה לעצמה שם אזורי, בדרך לפרוץ את גבולות האזור הזה ולהפליג את עצמה הלאה, וגלידת מרווה מקסימה, מתוקה-מרירה, עם ארומה של העלים הכי אנדר-רייטד במטבח שלנו. יש תאנים, עם שכבת עבה של ריבה ופרי מלמעלה ותוך ונילי-שמנתי, וגלידת כנאפה שמצליחה לתרגם את הקינוח המסורתי למשהו קריר ונעים בלי לאבד שום תכונה בדרך.
יש גם קפה והל, לימון וטירמיסו, אפרסק וענייני אבוקדו שבדרך כלל זולגים למילקשייק ולפעמים מתכנסים גם לגביע, טחינה ובקלאווה, פיסטוק מן הסתם, ובגלל שחורף, בולטת גם גלידת תפוזים ופרי הדר, עם קירמולי קליפות וריח פרדסים, אם היינו יודעים לזהות איך נראים כאלה ב-2026, ומה הארומה שלהם.
תאמר החליף אקסטרים אחד באקטסרים-אקסטרימי אחר. הוא ירד מהמנוף אבל לא מפסיק לטפס מאז, מקבל השראה מסביבתו ומקבל השראה מאמו ולא מפסיק להכניס את ההשראות האלה ואת המטבחים האלה למכונת העירבול.
כן, היה פה גם ניסיון של גלידת ריבת בצל שהתקבל בפחות התלהבות, אז מה? כל הקטע הוא להתנסות במגרש המשחקים הזה, ולא לגמור בסופו של דבר כמו כולם. בשביל כולם, אתם לא זקוקים לנסיעה מיוחדת. בשביל הגלידה שלו, שווה לקחת את הדרך. רק אל תשכחו להעיף מבט למעלה מדי פעם, בעצירות. מי יודע על מה עוד חולמים המנופאים.
גלידה Verita, מתחם Seven, טמרה, 04-6144400