מערכת היחסים בין אלון שאול וצוות הסושיאל של לה מוזה פטיסרי עברה בימים האחרונים לשלב הלונג-דיסטנאס.
הוא תקוע בפריז, ומקפיד ברגישות לשים "" על המילה הזאת, שהרי הוא לא תקוע יותר מהכמות השש-ספרתית של ישראלים שמצאו עצמם בחו"ל, ובוודאי לא תקוע יותר ממיליוני הישראלים שמצאו את עצמם תקועים - שוב - במדינתם שלהם (או מהקונדיטורית שלו, ששוב נתקעה בשירות מילואים, כמובן).
זאת עיר האורות והפחמימות הרשמית, כך שצריך לקחת בעירבון מוגבל כל אדם תבוני שמת לחזור ממנה לאזור המלחמה שלנו, אבל ממנו זה נשמע קצת יותר קרוב למציאות, ומעט יותר הגיוני. את פריז הרי הוא כבר עשה, הום-מייד, בפרדס חנה.
חיבור צברי-פרנקופילי. בוראסון של לה מוזה פטיסרי
הוא אופה מגיל 13, והצליח בגיל המופלג הזה לשכנע אנשים שהעוגות הביתיות שלו ראויות לכסף שלהם. משם, הפך שירות בדבורים של חיל הים הצה"לי לחידוד היכולות האלה בדיוק, ומטבח של מטר על מטר, כהגדרתו, עבר מייק-אובר לכדי להיט בישולים ואפייה. שם, במים המלוחים הקרובים והרחוקים שלנו, התפתחה סופית התשוקה למתוק.
לה מוזה פטיסרי היא התוצאה המעולה של תהליך ההתבגרות הזה (ושל למידה אינטנסיבית בבית הספר המצוין בישולים), אבל הגלים שלה ושלו מסרבים להישבר רק בחופי הים התיכון. היא נוצרה בכוונת מכוון כמעין גלריה, ומזכירה בנראות שלה חנויות תכשיטים ואומנות אירופאיות, מהסוג שאתם לא יכולים לחלוף על פניהן בחו"ל בלי להיכנס. כאן, ברחוב אחוזה של מעצמת האוכל פרדס חנה, עוברי האורח פחות מסתובבים ופחות משוטטים. הם ממוקדים, ומרשים לעצמם להתפזר רק כשנדרשת מהם בחירה. רובם, ממילא, ייקחו הכול, ועוד קצת.
יש כאן מאפי בוקר מלוחים שממחישים כבר מהצעד הראשון את החיבור הצברי-פרנקופילי, תחת השם המעולה "ברואסון" - הלחם של בורקס וקרואסון שמשאיר לך פירורים חמאתיים פריכים על הלשון רק מגלגול האותיות, ואז מתגמל עם מילוי תרד וגבינות, ועוד קראמבל שקדים. יש גם שבלולי בצק (קרואסון גם, נו מה) עם קומבינציה מתקתקה-מלוחה של גבינת פטה, בצל מקורמל, בצל ירוק, שום קונפי ושומשום שחור, והרבה החלטות נוספות עוד לפני שהקפה - הטוב לכשעצמו - מגיע.
כריכי קסטן וסנדביצ'י בייגל טבעוניים, שילובי ריקוטה ועגבניות ויצירות מסולסלות בפורמט קרואסוני ארוך וצר, מעין אקלר מלוח, שצמרתן בטטות ופטריות צלויות, גבינות רכות ופסטו, ותיבול חכם של שמן זית. באת בשביל הקינוחים, וסביר שלא תצליח להגיע אליהם אם לא תתאפק, אלא בגלגול.
הגלגול הזה בוא יתגלגל.
מרשים לראות מקום שמצליח לפזר שליטה גם באפייה וגם בקונדיטוריה, שני מקצועות שונים מאוד, עם סט יכולות שרק אנשים מבחוץ יטעו לחשוב על הלימה מוחלטת ביניהן. כאן, ההלימה היא הכישרון.
קרואסון חמאה "פשוט" מבהיר את זה כבר מהצעד הראשון, ואיתו בריושים רכים - חלקם גם בפורמט טבעוני מפליא - וגירסאות איספהאן (אם כבר איראן, לפחות שנהנה קצת, לא?), סינבון ושוקולד, ריבועים פתוחים עם ריקוטה ודובדבני אמרנה ולהיטים ברורים של פיסטוק-ג'אנדויה ותות-מסקרפונה.
המנעד הזה מוציא אותך משיווי משקל (קלורי) וגורם לך לספור לאחור (את אותן קלוריות בדיוק) ולהשליך מטענים מיותרים. עוגיות שמנמנות וממולאות, אקלרים עם פירות יער או כסניקרס שנברא מחדש, פחזניות סנט הונורה וטארטלט דרמטי בלבן-אדום, גזר ובאסקית ופקאן ודולצ'ה, ארל גריי ואלפחורס ויצירה בדמות קינוח בזיליקום, שמן זית ולימון, שאם הייתה נמכרת בכל מקום אחר פרט למקום שלנו בדיוק, הייתה זוכה לתהילת עולם, ולא רק לתהילת ארץ.
אלון בן ה-27, ואמו סיגל - גננת בחינוך המיוחד שהיא גם כוח מסעדני-עסקי ומארחת מושלמת למדי - הרימו כאן משהו שחייב להגדיר כהימור פרוע. הרחוב לא עובר בלב המועצה, ושובר קצת הצידה מהמוקד הטעים וההומה שלה. צריך להגיע לכאן במיוחד בשבילו, וצריך לדעת לאן אתה מגיע. הם ידעו, וסמכו על עצמם שיש להם ביד מגנט שכזה, ויצאו לדרך לפני פחות משנה.
הזמן שחלף מאז לימד אותם כמה דברים, וכמה שיעורים, על החיים הספציפיים האלה, אבל גם הבהיר להם היטב שההימור הזה לא היה כל כך משוגע. אנשים באו ואנשים טעמו ואנשים - הרבה פעמים מדובר באותם אנשים בדיוק - החליטו לחזור. ברחבה השמשית שבחוץ, עם עצים סבלניים של תפוז סיני ומוזיקה כחול-לבן, אתה מתחיל להבין את הלך הרוח ואת טיב הכוונות. "חלמתי על מקום צרפתי שיש בו את התשוקה הישראלית", הוא מספר, "שיבואו ויישבו ולא נקרע להם את הכיס". כאן, עכשיו, מול העיניים, החלום הזה הופך להיות מערכת יחסים. לונג-דיסטנאס רק עד שהוא יחזור מפריז, ואז שוב אהבה גדולה.
לה מוזה פטיסרי, אחוזה 33, פרדס חנה-כרכור, 04-6224444