בשיאו של הערב, קצת לפני שהוא הופך רשמית ללילה, יותם שילה מגיע ממעמקי הבר הצפוני של הספייסהאוס, ומתחיל לשלוף את הדברים השווים באמת.
הדלפק מחזיק כבר קולקציה שלמה של כוסות מלאות, מלאות ברובן וריקות לחלוטין, והאנשים שמאחוריו מאותתים על כוסות נוספות שעושות דרכן לצומת, אבל אצלו לא התקבלו דיווחים על עומס תנועה או פקקים בדרך ליעד. מבחינתו, זה היעד, וכל מצטרפת חדשה, עם קוקטייל חדש לנסות, רק הופכים את המסיבה לשמחה יותר.
כך, ובהתאם לתפיסת העולם הזאת, הוא חושף סליק מחתרתי לגמרי שבו התחבא עד עכשיו בקבוק קוניאק חריג מאוד ביחס למתרחש, ומלווה אותו בצ'ייסר של תמונות מהסמארטפון האישי. כוס של נקטר אלים עמוק צבעים ועמוק טעמים ביד אחת, וקרוסלת תיעודים של הבת הטרייה ביד השנייה. הדברים השווים באמת אמרנו, לא?
קוקטיילים בלי לחפור ובלי לקדוח. ספייסהאוס
יש הרבה מלכים על רחוב דיזנגוף מודל 2026, הרבה טוענים לכתר והרבה שליטי עבר, לרבות האיש שנתן לרצועה העירונית הזאת את שמה. שילה, לכל הפחות, יכול לדרוש מקום במועצה הדיזנגופית הגבוהה, ועד הבית שמנהל את המדרכות האלה, מרים אותן ומרים להן.
ספייסהאוס שלו, לפני יותר מעשור, היה ממבשרי התחייה של דיזנגוף, ואחד המקומות הראשונים ברנסנס שלו, ברנסנס שלנו. אז, הוא לקח הוויה יומיומית של הולכי רגל ואוכלוסיה מסוימת, העניק לה קצת יותר ממה שהיא ביקשה לקבל, ויצא איתה יחד לדהור עם קוקטיילים מושקעים טיפה יותר מהמקובל, אוכל טעים באותה מידה ותחושה כללית שאפשר לעשות כאן פאן גם בלי להיות דייב-בר, ובלי ליישר קו עם פאבים של קיבוצים.
היום, כמעט בדיוק ממול, תנו או קחו כמה מטרים של פינוי-בינוי, הוא עושה בדיוק אותו דבר - אותה אוכלוסיה ואותו רחוב, אותם קוקטיילים ואותו אוכל, אם לוקחים בחשבון את השנים שחלפו, את הטעם המתפתח והאופנות שהשתנו, את המדד והריבית והמלחמה, את המשפחה והשכירות. הכול דומה, הכול שונה, ורק הוא יודע, שוב, לפגוש את ההכול הזה בסוויט-ספוט הנכון.
הספייסהאוס החדש איננו מתיימר ולא מדבר גבוה. הוא נטוע על דיזנגוף ופורש חלל מורכב - כהרגלו של הרחוב - לתוך המדרכה ופנימה. בסוף, ידברו השולחנות וידברו האנשים, ולא משנה מה תגיד הארכיטקטורה ואיך החליטו לחלק את המטבח. באזור הזה של העיר, ממילא, יש קצת למעלה וקצת למטה ומעלית מחברת, אם היא עובדת, ומדרגות לולייניות מדי ורצועת בר צרה מדי. אם רוצים, יש הרבה תירוצים. אם אתם כמוהו, התירוצים לא מעניינים.
הוא בא לעשות קוקטיילים בלי לחפור ובלי לקדוח. כביזנס, ספייסהאוס מוזג את עצמו לתוך בתי ישראל יותר טוב ויותר יעיל ויותר רטוב מכל בר, כך שבקלות הוא יכול היה להישאר שם, להתפתח בשקט מבלי להטריח את עצמו מול הלקוחות. אם הוא בחר אחרת, מוטב להניח שזה היה אותו חיידק אירוח מוכר של אנשי התעשייה הגדולים ביותר שלנו, או סתם רצון להוכיח שפס הייצור במפעל הראשל"צי עדיין יכול לעבוד, להשקות, לשכר, את צמאי תל אביב.
אצלו, פה, זה גם וגם. כל הסיבות נכונות, וכל התשובות נכונות.
התפריט עושה קלאסיקות ועושה טרנדים, אבל עושה את אלה וגם את אלה עם קריצה. לכל דירטי מרטיני יש שמן זית, ובכל נגרוני התערבב ורמוט אדום מיושן בשוקולד מריר. יש בירה ויש יין ויש אפילו וויסקי סאוור, הוא לא הולך נגדכם, אבל מעליהם צועקות לתשומת לב כוסות של מאצ'ה מרטיני ופאלומה עם למון גראס, "קריסמסי" חורפי עם דובדבנים ורוזמרין וספייסי מרגריטה עם צ'ילי מותסס.
גם המחירים, אגב, מפתיעים לטובה ביחס לכל המתרחש סביבנו, ומתייצבים על 49 שקלים נורמטביים לגמרי. נדמה לי שכ-VFM הם שווים הרבה יותר, ולכן כל הכבוד על האיפוק, ועל ההבנה שככה פשוט נזמין יותר, וכל הצדדים יהיו שמחים.
האוכל של גיא פורטל מצליח לעמוד ברף לא פשוט בכלל, ולספק הרבה מאוד אפשרויות בלתי שכונתיות ובלתי משעממות. הוא עושה מושקע (סלט עלים וגבינת בושה ברולה, ברוסקטת דג) ועושה מקורי (שומר בבישול ארוך עם חמאת קרמל, מיסו וקוג'י), עושה טראש ("קראק טוסט" עם גבינות ומייפל, שריד מיתולוגי מהקדנציה הקודמת של הבר) ועושה סמאש, ואז משכיב אותך לישון עם בצק ופסטה ופיצה, ועוד קוקטייל.
השילוב בין כל אלה היה יכול להוריד את כל המקום הזה לשוליים, אבל האנשים מאחורי הבר והאנשים מתוך המטבח מחזיקים יפה את הידיים על ההגה ומשדכים צלחות לכוסות באופן אידיאלי. עדיין דיזנגוף, אבל דיזנגוף משודרג.
על פי שילה, זאת נקודת ההתחלה לתקופת המלוכה החדשה של הרחוב. הוא יודע מה קורה בנחלת בנימין, ברור, אבל מרגיש שהגיע הזמן להעברת מקל מסודרת, שוב, כחלק מהסירקולציה העירונית הטבעית. הזמן, והניסיון, מלמדים שמומלץ לא להתווכח איתו. האופי שלו גם ככה לא ייתן לכם.
הקאמבק שלו לא מוחלט ולא טוטאלי. העסק קורא לו ויקרא לו ושואב ממנו המון, אבל בלי הבר ההוא (ובלי הקורונה, למעשה) לא היה ביזנס, ובלי הביזנס לא היה הבר הזה, כך שהמעגליות נשמרת גם פה, הגיונית יותר ממה שניתן היה לחשוב קודם לכן.
את הערב, וגם את הלילה, הוא עדיין יעביר עם שני האסים שלו, אחד בכל יד. הקוניאק הנפלא ההוא, והתמונות האדירות ההן. כשהוא ייכנס לבסוף הביתה, אחרי המשמרת המאוחרת המיליארד שלו, בערך, הוא יעצור מעל העריסה כדי לחייך, וכדי להפוך הנגאובר מתון לאקסטזה בלתי מתונה. הדברים השווים באמת, הוא יודע, נמזגים בלי רעש ובלי צלצולים. נמזגים חלק, נמזגים עם חיוך, נמזגים נכון ונמזגים בזמן.
ספייסהאוס, דיזנגוף 116, תל אביב, 051-5569711