ימים ספורים בלבד לאחר שנפתחה, וכשרעש ההשקה עדיין מתערבב בקולות הטובים שעולים מהגריל, כבר ידעו לספר ב-Beef על השלב הבא. על פי כל אמת מידה, זה היה כנראה מוקדם יחסית כדי לדבר על העתיד, אבל חלומות ממילא לא נועדו לאנשים של מידתיות, ובטח לא מרדף אחריהם.
לכל הטורים של "אוכלים הולכים"
היה תור והיה באזז. היה חידוש והיה פיצוח. סטייקים לכל רעב, ומחיר שובר רעב, בפורמט ומנגנון שיצרו חידוש והביאו בשורה. בדיוק אז, ובדיוק שם, סירבו לעצור ודיברו גם על משלוחים קרובים. הקשבתי, הפנמתי, עיבדתי, תייגתי כפנטזיה, והמשכתי. הנה זה בא, הכי תרתי משמע שיש.
מירוץ משוכות. ביף
דוכן הבשר של האחים לגזיאל בשרונה מרקט שולח את עצמו החוצה כבר שבועות ארוכים. המלחמה קצת עצרה את המומנטום של המהלך הזה, אבל בהינתן שאין כאן באמת מהלכים בלי מלחמות שמנסות לעצור אותם, הגיע הזמן לפגוש את הנבואה ההיא. למעשה, כשכולם מתכנסים גם כך בבתים - למעט מקומות עבודה שמשוכנעים שעובדיהם חסינים ומחוסנים וחסונים - הסיפור הפך למסקרן אף יותר.
ובאין צורך למתוח ולספר סיפורים רבים מדי, נאמר רק את זה - סטייק שמגיע הביתה, במחיר שעושה חשק להישאר בבית לנצח. זה רציני (הסטייק) וזה מצחיק (המחיר). כל השאר פחות מעניין.
התפריט זהה לחלוטין ללוקיישן התל-אביבי, וכולל שלוש ארוחות מפוארות למדי - שתי קומבינציות סטייק וצ'יפס (או שעועית ירוקה) עם אנטריקוט (300 גרם, 99 שקלים) וסינטה (מעט פחות, 89 שקלים), קעריות קולסלואו וצ'ימיצ'ורי, וכן מגש זוגי (205 שקלים) עם שני הנתחים (במשקל כולל של 300 גרם), נקניקיות אסאדו, קבבים, צ'יפס ושעועית, קלחי תירס מתובלים וצ'ימיצ'ורי.
היות ואת מבחן הבשר המהיר עברה Beef בהצלחה יתרה, המשוכה הפעם הייתה לוגיסטית לחלוטין, וכזו שדורשת קבלות להצהרות האריזה המבוקרת והמשלוח המוקפד. בפועל, מגיעה הביתה קופסת קרטון יציבה, ובה נתח שלם, בלתי פרוס, עטוף בנייר אפייה-כסף עבה. יש סקפטיות, ויש ספקנות, ולכן הסכין עברה מהר מאוד לחתוך בבשר, חושפת עסיסיות מפתיעה, מיצים כלואים ומחכים להתפרצות ומצב צבירה שהתייצב על מידיום-וול, אולי מילימטרים מעבר.
בהתחשב בתנאים, ובהתחשב בגורמים הבלתי תלויים (היי, שליחי וולט, אני מדבר עליכם, תמיד), מדובר בפלא של ממש, בואכה קסם, אם לא כישוף. נכון, כדאי לשים לב לא להזמין בימים שמכריזים על עצמם כבעייתיים אובייקטיבית, כמו זמני סערה או אירועי עומס ידועים מראש, אבל בשביל ארוחה משרדית-ביתית שיודעת להתאים ציפיות, מדובר באחת העסקאות הטובות שאפשר לעשות כאן, עדיין.
מעבר לבשר הנהדר, המעטפת של הלגזיאלים יורדת יפה ועמוק לרזולוציות בלתי ישראליות בהשקעתן. הצ'יפס נותר פריך וכך גם השעועית. התירס צהוב ועולה והקינוח - מעין קרם לימוני סמיך - עדיין מסרב לשדר פרווה למרות שהוא כזה.
רוטב חדש, שנוצר כקיק-דיפ לסטייק, מבהיר את האופי הזה עוד יותר. כעקרון, פנכה קטנה של חרדל ודבש. בפועל, 21(!) מרכיבים, חלקם לא הייתם חולמים לקשור לסיפור הזה, כדי להגיע לאפקט. 21, ספרתי, מה נהיה. איזה ניגוד נהדר מול הבשר עצמו כחומר גלם שלא דורש התעסקות כלל ומדבר בזכות עצמו, וכמה כיף שיש אנרגיה להתעסק ככה בקצה הקצה של החוויה. אצלם, כרגיל, אין כאלה, עד שפתאום יש ועוד איך. מה השלב הבא?
ביף, מיטמן, שרונה מרקט, תל אביב