אוי מאמא!

מיום שעמדנו על דעתנו, ידענו שאנחנו גרים בחור. אוקיי בהתחלה הכל נראה לנו ענק, המכולת הייתה מלאה במדפים קסומים ויהודה החנווני היה סוג של צ'רלי והשוקולדה. אבל זה עבר לנו די מהר. כמו שבטח כבר הבנתם, אנחנו טיפוסים די ענייניים.

בכל מקרה, ובלתי מציאותי ככל שיהיה, תמיד התנחמנו בזה שלפחות אנחנו לא פתח תקווה. לעובדה שאנחנו - שיכולים להיות פשפשים באחוריה של אם המושבות - תופסים על פתח תקווה תחת היו מספר סיבות: האחת היא הביטוי שאמא שלנו הרבתה להשתמש בו "ריבונו של פתח תקווה", שהיה במהותו גרסה פרובינציאלית בכוונה לביטוי "ריבונו של עולם". הסיבה השנייה הייתה הביל"ויים. מבחינתנו זה היה מקום שטובע בבוץ מורעל, מוכה יתושי אנופלס, שהמצוינים שבבחורים שוכבים בו באוהל, מטפחות רטובות על מצחיהם, והם הוזים בייסורי קדחת.

הסיבה השלישית היא הבדיחה המפורסמת "פתח תקווה, גם כן עיר", שהיא ההוכחה הסופית והחותכת שזה באמת מקום שלא ראוי להתייחס אליו ברצינות.

וכך, שנים מאוחר יותר מצאנו את עצמנו הולכים למסעדה אסייתית שהיא גם סושייה, לא תאמינו איפה – בפ"ת. כמו שאתם מבינים, מבחינתנו נתוני הפתיחה לא היו משהו. תוסיפו לכל אלה את העובדה שהמסעדה שוכנת בליבו של 'פאואר סנטר' פרוורי קלאסי, בסמיכות מדכדכת ל'פוקס' עודפים, 'קסטרו' אאוטלט, וגבי ובניו מחסני פשיטת רגל, ותבינו שבאנו עם ציפיות נמוכות. אבל מה נאמר, חברים, מאוד נהנינו, ואפילו הופתענו.

דקה וחצי אחרי שאתה נכנס למסעדה המעוצבת בסגנון עדות רמת החי"ל-הרצליה פיתוח, אתה שוכח את המרכז המסחרי, ומתחיל להרגיש פשוט במסעדה טובה. ואז, כשמגיע האוכל, אתה אומר לעצמך, שמסתבר שלהכין אוכל טעים שיש בו גם ממד אורגינלי זה כנראה לא כזה מסובך.

התחלנו בסושי. חוץ ממקרים שבהם מדובר בסושי רע במיוחד, או לחילופין סושי מלהטט בעיצובים מטורפים, קשה לפחות לנו, להבחין בדקויות. בימינו כולם יודעים לעשות קליפורניה רול סביר, אינסייד-אאוט זה כבר בסיסי בכל קייטרינג, ודגים טריים זה עניין של כסף, ולא הרבה. ובעניין הדגים האקזוטיים: כמה אנשים מזמינים צלופחים כשהם נותנים בסושי? רובנו, בואו נודה, מזמינים סלמון וטונה. ובכן ב'אויאמה' הצליחו להפתיע אותנו בקטנה ובלי זיקוקים. למשל הרול-ריינבו (41 ¤) - סדרה של סושונים, שבעיטוף מעניין מבחוץ בשילוב דגים שונים, אבוקדו ושאר ירקות, יצרו מראה של צבעי הקשת. נקודות על מקוריות. לגבי הטעם, כאמור, בהחלט היה טעים וטוב.

טעמנו גם שני שיפודי יקיטורי (אנטרקוט ושרימפס - 27 ¤) שגם הם היו מצוינים ובלי טעויות. הכול היה טרי, טעים, מתפצפץ במקרה של השרימפס ועסיסי באנטרקוט. עוד ראשונה משובחת בכל קנה מידה היא סביצ'ה דניס (28 ¤). כמקובל במחוזותינו גם 'אויאמה' נותנים ברינגים וכך על עיגול של סלסת עגבניות צ'ילי ועירית, נח לו עיגול דניס טעים טרי וחמצמץ בדיוק במידה.

בעיקריות בדקנו שתיים: פאד קפאו (39 ש"ח), שזה שם אכזרי וחריף שמתאר את המנה כמעט במדויק. בשר קצוץ עם ירקות וניחוח בזיליקום, שוחה ברוטב סויה וצ'ילי חריף על מצע אורז לבן. ולמעלה למעלה, ממש כמו הקפיטריה בטבריה, ביצת עין. אנחנו אוהבים ביצי עין כי זה טעים ומבחינתנו אפשר להגיש אותן עם כל מנה בעולם, אבל כאן זה בהחלט התחבר. לגבי החריפות, כגודל האזהרות, קוטן החריפות. פיקנטי ביום טוב היא הגדרה יותר קולעת, ולא רק בגלל שאנחנו רגילים מהבית. אם אתם מאיימים אפילו בתפריט, תקיימו.

השנייה נקראה מלזיאן פיק (39 ¤): ערמה ריחנית של אטריות ביצים, נתחי עוף, פסטו אסיאתי, פלפלים ופטריות יער בחלב קוקוס ושמנת + בוטנים קלויים. פחות אורגינלית ומיוחדת יחסית לדברים אחרים שאכלנו, אבל בהחלט ראויה וטעימה. השילוב בין שמנת לחלב קוקוס היה טבעי, שמנמן וחלקלק.

בעניין האחרונות פשוט מגיע להם מכות. כזאת כמות של שגיאות כתיב מביכות מזמן לא פגשנו. קרם בורלה (כך במקור), כרמל במקום קרמל, ולקינוח, תרתי משמע, פאג' שוקולד (25-26 ¤). כאלה שגיאות בתפריט זה פשוט מקום שלא מכבד את עצמו. ושלא תחשבו שמדובר באיזה תפריטים בהדפסה יקרה במיוחד. זה שהפאג' היה סביר ולא יותר, והבורלה היה ממש טעים כבר פחות חשוב, אבל אם שאלתם.

בקיצור ולסיכום, אם אתם בפתח תקווה 'אויאמה' היא בהחלט אופציה מעולה ולא יומרנית ואחרי הארוחה אפשר לעשות קניות בשופרסל. אומרים שקניות על בטן מלאה זה יותר חסכוני.

____________________________________________________________
'אויאמה', דרך רבין 17, מתחם יכין, פתח תקווה, 03-9235368
פתוח: כל יום: 12:00 ועד 2:00 בלילה