אם אתם שייכים לאלו שמסוגלים להסתובב שעות בסופר ולקרוא את הכיתוב על כל אריזת מזון, סביר להניח שהדבר הראשון שעיניכם ינוחו עליו הוא פירוט הקלוריות. בימינו בין אם מדובר בדיאטה, בריאות או ברגישות פיסית או אתית לחומרים מסויימים הנמצאים במזון, מתבקש שמינונם המדויק יופיע על התווית.
מרבית הרכיבים אכן מדודים במיליגרמים, וכך כל אחד יכול לשלוט על כמות הסיבים, החלבונים והשומן הרווי שהוא מכניס לגופו, אך לא כך כשמדובר בקפאין. בישראל הקפאין נכנס לתוית כחלק מרשימת הרכיבים בלבד ואין ציון מדוייק של כמות החומר בכל מוצר. בדפי מידע של משרד הבריאות ובעלונים שונים ניתן למצוא מינון כללי של קפאין בקבוצות מזון שונות, אך מטבע הדברים אין מידע ספציפי על כל מוצר שנמצא או נכנס לשוק.
כוס קפה יכולה להכיל בין 75 ל-180 מ"ג קפאין, תלוי בחוזק, אך הוא מופיע במינונים שונים במוצרים נוספים כמו קולה, תה, עוגות ושוקולד. נכון לעכשיו גם מנהל התרופות והמזון האמריקאי מחייב רישום של קפאין כחלק מרשימת הרכיבים, אך לא את מינונו.
עד 300 מ"ג ביום
חבר מועצת העיר ניו יורק, שמחה פלדר, שמודה שהוא צורך כמה וכמה כוסות קפה ביום, חושב שחובה לציין את הכמות המדויקת של החומר במשקאות ומוצרי מזון. בעיתון "New York Press פורסם כי פלדר הנחרץ החליט לנסות לשכנע בימים אלה את הממשלה הפדרלית לדרוש מחברות המזון והמשקאות את פרסום מינון הקפאין במוצריהן. הוא הגיע לתובנה הזו לאחר שאשתו ביקשה מבתה ההרה לעקוב אחר כמות הקפאין שהיא צורכת.
מחקרים רבים מעלים את תכונותיו החיוביות של הקפה שמכיל פוליפנולים שהם נוגדי חמצון, שיכולים לעזור למשל באיזון רמת הסוכר בדם, ומנגד ידוע שלא כל אחד יכול לצרוך את החומר כאוות נפשו. מיכל פלד, דיאטנית קלינית בשירותי בריאות כללית, אמרה לוואלה! קפה, כי המלצת משרד הבריאות היא צריכה של עד 300 מ"ג קפאין ביום. גם היא חושבת שכדאי לציין את המינון המדויק על המוצרים או לפחות האם מוצר מסוים עובר את המינון המומלץ, כמו שנהוג, למשל, בנושא הממתיק המלאכותי אספרטיים. הסיבה היא שישנם אנשים שחייבים לעקוב אחר כמות הקפאין שנכנסת לגופם, כמו נשים בהריון, בעלי לחץ דם גבוה ואנשים עם רגישות לקפאין. פלד מוסיפה שצריך להגביר את המודעות לעובדה שמוצרים רבים מעבר לקפה מכילים קפאין. כמו בכל דבר, היא אומרת, כל מקרה לגופו והכל עניין של מינון, לכן חשוב שכל אחד יוכל לשלוט בכמות באופן אישי.
שמחה פלדר האמריקאי מודע לעובדה שלמועצת העיר ניו יורק אין את הכח להכריח את החברות לספק את המידע בנוגע למוצרים, אבל הוא מקווה שהדרישה שלו תתחיל תנועה שבסופו של דבר תאלץ את מנהל התרופות והמזון האמריקאי לעשות מה שהוא עצמו אינו יכול. אולי היא כבר בדרך לישראל.