זה היה ערב נפלא. האורות הבהבו בשלל ססגוניותם, האוויר היה פשוט מושלם. לקחתי את התיק, הסתכלתי עוד רגע קט במראה ויצאתי החוצה, נשמתי לרווחה. זה היה ערב אביבי מושלם ליציאה, נראיתי טוב ויותר מכך, הרגשתי טוב.. פסעתי לאט, צעדים חוששים אך ללא כל מחשבה. לפתע מישהו תכול עיניים ניגש אליי, נעץ עיניו בעיניי ואמר לי את שחפצה נפשו- הוא מחכה לחברים, אך התחרט כי החליט שאני אהיה מושלמת לערב מושלם, וכך בספונטניות מצאתי את עצמי מתיישבת במסעדה מול אדם שפגשתי לפני דקות אחרות מפטפטת על הרבה על מעט, והוא לוחש באוזני דברים שכל אישה הייתה רוצה לשמוע, ואני?
הקשבתי בדריכות והנהנתי לי בשלווה. הערב היה מדהים, הארוחה הייתה קסומה, היין החל בהשפעת שיכרון החושים ואני הושפעתי יחד איתו. הוא הציע ללוות אותי לביתי. ואני הנהנתי את בראשי. הלכנו יחד כזוג טועים דרך אבני הים והחול הגבשושי אצבעוני נוגעים בחול הרטוב ועניינו נפגשות שוב ושוב.
הסתיימה הפגישה, ישבנו על המדרגות מתחת לביתי. שקלתי את האפשרות של תירוץ הקפה הנדוש, היססתי, פתחתי את פי וסגרתי אותו שוב ושוב. ואז.. " נעלה לקפה?" הצעתי, הוא חייך, שינייו חייכו לי באושר ובראשו חלפה התמונה של "חיכיתי לזה". עלינו אליי הביתה, הכנתי את הקפה ה"מפורסם" וכשהנחתי אותו על השולחן, מבטינו נפגשו, גופי הרגיש חמימות והנשיקה התלהטה לבדה, כאילו רק היא הייתה שם ולא הייתה צריכה את שנינו. נפרדנו לשלום עם נשיקה בטעם קפה מתוק.