החלב בכלל חמוץ

זה היה הדייט הראשון שלנו. מהרגע שנפגשנו ועד שיצאנו מהבר השכונתי שלי, הכל היה מושלם. היא הייתה שנונה, אני הייתי מצחיק. היא הייתה יפה כמו מלאך ואני התאפקתי לא להזיל ריר. אפילו הברמן שקם באותו יום על הצד המאוד רע שלו, לא הצליח להיכנס לתוך הבועה שעטפה אותנו בנעימים על הבר. עוד לא היה ברור לגמרי לאן הולכים העניינים. עוד לא נגענו אחד בשני , אבל ככל שנמשך הערב, התעוררו יותר ויותר מבטים מביכים.

היינו שיכורים ויצאנו אל הלילה הקר של תל אביב. עמדנו מחוץ לבר והתלבטנו, אם ממשיכים ולאן. היא הציעה שאלווה אותה לאורך השדרה הביתה. אני הצעתי שאולי נחתוך אלי לקפה בשביל לדלל את האלכוהול לפני השינה. היא חייכה וסיכמה "יאללה. קפה לפני השינה." הלכנו. היא אמרה שקר לה. התלבטתי אם להציע חיבוק אבל כבר היינו ממש קרובים אז חיכיתי עוד קצת. המדרגות לקומה השלישית כמעט לא נגמרו. התפרצנו בלי אוויר לסלון. הדימר של התאורה נשרף אז הדלקתי נרות. היא אמרה שיש לי תירוצים גרועים. היא צדקה אבל רק בבוקר למחרת נאלצתי להודות.

היא שכבה במיטה כשאור הבוקר חרך פסים חדים בין התריסים וביקשה שאכין לה קפה. שכבתי מחובק לצידה והתוודתי שנגמר הסוכר, החלב במקרר כבר שבוע חמוץ והשקע של הקומקום נשרף באותו הקצר שגמר את הדימר."אז למה בכלל הצעתה לי קפה אתמול" היא שאלה. הזכרתי לה שיש לי תירוצים גרועים.