נחמה בכריך גבינה

חיפושים אחר בן זוג באתרי היכרויות באינטרנט הפכו אצלי לדרך חיים. באמונתי, זוהי לא הדרך האולטימטיבית להכיר בן זוג. מה שהופך את החוויה הזאת ליותר קשה, זה מהסיבה שאני בחורה שמנה. אמנם יפה אבל שמנה. שהרי מי יתחיל עם אישה שמנה בפאב, או לחילופין במועדון. אף אחד! זאת התשובה ואני אומרת את זה מניסיון אישי.

השלב שמגיע לאחר קריאת הכרטיס והחלפת מספרי הטלפון הוא השיחה בטלפון, שזה בעצם השלב הכי קל אצלי, מכיוון שיש לי קול יפה. כן... כן... שמעתי כבר שאומרים לכל מי שיש קול יפה בטלפון נראה מכוער במציאות. לא יודעת, כשחושבים על זה טוב, יש בזה משהו.

בכל אופן אני והבחור קובעים בבית קפה. כמובן שכל אחד מגיע בכוחות עצמו, אני לא צריכה שיחפף אותי עוד לפני ששתיתי קפה ואכלתי סנוויץ' סלמון עם שמנת ועגבנייה. אז ככה קבעתי עם אמיר בשעה שמונה בבית קפה קטן ושכונתי באזור שלי, כדי שלא אלך הרבה כי קשה לי, ואין לי כסף לשלם למונית.

אמיר ביקש ממני תמונה עוד בשיחה הראשונה, אבל אמרתי לו שלא הצטלמתי מכיתה ו' כי יש לי פחד מפלאש של מצלמה. הוא אכל את זה, אבל אני לא הרגשתי טוב ששיקרתי, אני שונאת לשקר.

השעה 19:00 בערב ואני מתחילה להתארגן, אני מחפשת חולצה שחורה שתסתיר את השומנים שלי, אני נוברת בכל מדף בארון הבגדים אבל לא מוצאת שום דבר, שיכול להסתיר, טוב מה כבר יש להסתיר הרי עכבר לא יכול להסתיר הר. אחרי שנברתי ומדדתי , נברתי ומדדתי מצאתי חולצת מכופתרת בצבע חום. דווקא נראית עלי בסדר- יחסית לאיך שאני נראית . הוצאתי איזה מכנס שחור מהקולב ולבשתי אותו. נעמדתי מול המראה מברישה את השיער הקצר , זה ממש נראה כמו חסה על הראש שלי ! אני חייבת להסתפר. טוב שבוע הבא אני אעשה את זה השבוע אין לי זמן חייבת ללמוד לבחינות סוף הסמסטר. הבטתי על השעון שתלוי בקיר וראיתי שהשעה 19:45. נעלתי נעליים ויצאתי החוצה לבית הקפה. בדרך עברתי מהכספומט והוצאתי 50 ¤ למקרה שהדייט שלי יתקמצן ולא ישלם עלי. הגעתי לבית הקפה התיישבתי בפינה השמאלית , איפה שקבענו אני ואמיר.

השעה הייתה 20:00 ואמיר עדיין לא הגיע, הוצאתי את הפלאפון מהתיק ושיחקתי במשחקים להעביר את הזמן עד שאמיר יגיע. אחרי 15 דקות הרמתי את ראשי מהפלאפון וראיתי בחור שעומד בחוץ ומביט בחלון בית הקפה, המבטים שלנו נפגשו הוא בהה בי ואני בהיתי בו. אחרי דקה שבהינו אחד בשני הבחור הלך. זה אמיר הוא ראה אותי ונבהל מהמראה שלי, בטח חשב לעצמו "איזה שקרנית הבחורה הזאת, הביאה אותי עד לכאן השמנה".

אני מבינה אותו ואת לבטיו גם אני הייתי אומרת את זה אם הייתי רואה בחורה שמנה , סליחה ענקית יושבת בבית קפה ומחכה לי , פדיחה! עם הזמן כבר ידעתי לשלוט ברגשות שלי, בהתחלה הייתי רצה הביתה בבכי מרורים, נשפכת במיטה ודוחפת לפה כל מה שזז. אבל עם הזמן חסמתי את הרגשות האלו, וידעתי איך להתמודד עם המציאות המרה. אז עכשיו אני יושבת לבד בבית קפה , כשהדייט שלי הבריז לי, לפחות אני אזמין את הסנוויץ 'סלמון שמנת וכוס קפה , הפוך חלש בלי קצף, במקום ליבב פה על מר גורלי.