השבוע החלטתי לבדוק את שני יינות שהופיעו בשוק וחיש קל נמכרו ואזלו. סירה ,יראון 2003 של יקבי גליל וקריניאן 2004 של יקב ויתקין. אם אתם שואלים, מה הטעם לכתוב על יינות שאי אפשר לקנות? אז יש לכך מספר תשובות.
היינות אמנם אזלו ממחסני היקבים אבל עם קצת מזל יש סיכוי שבחנות היין הקרובה לביתכם נשאר להם בקבוק. אם הגעתם למסעדה שווה לבדוק אם הם נמצאים בתפריט. אם כבר משלמים הרבה כסף על יין, לפחות שהוא יהיה משהו שאי אפשר להשיג בחנות. וסיבה אחרונה היא שלכל שנה יש את השנה הבאה. ולכן גם אם פספסתם את הרכבת, שנה הבאה כדאי להיות ערניים, בדרך כלל יינות מצליחים לשמור על עקביות של איכות משנה לשנה.
מכנים משותפים לא חסרו לשני היינות הללו. שניהם לא מהזנים הדומיננטיים בארץ: קברנה ומרלו, אם כי יש הבדל בין הזנים. הסירה או בשמו האוסטרלי שיראז הוא זן ידוע ופופולארי יחסית שהצליח מאוד באוסטרליה ונותן תוצאות יפות גם בארץ. הקריניאן לעומתו הוא סיפור שמשקף את תעשיית היין בישראל. במשך שנים נמכרו ארץ יינות זולים וגרועים מסוג קריניאן והא עדיין אחד הזנים הנפוצים בארץ. לאחרונה מספר קטן של יקבים מנסים להשיב לקריניאן את כבודו האבוד.
שניהם באזור ה-90 שקלים
בנוסף לכך שני היינות נמכרים באותה רמת מחיר 90 שקלים. שניהם יושנו תקופה דומה בחביות עץ אלון צרפתי: הסירה יושן ששה עשר חודשים והקריניאן ארבעה עשר. הבדל משמעותי בין שני היקבים הוא גודל היקב: גליל יקב שמייצר מאות אלפי בקבוקים ואילו ויתקין מייצר כ20,000 אלף, אבל גם ההבדל הזה מצטמצם כי הסירה יצא במהדורה קטנה יחסית של 3,600 בקבוקים. (בכלל את היינות הטובים באמת של היקבים הגדולים תצפו למצוא בסדרות קטנות).
מסקנת הטעימה: קהילת היין בארץ לא טועה. מדובר בשני יינות מוצלחים במיוחד. הסירה בעל גוף מלא ועצמתי יחסית והוא יהיה אופטימאלי לשתייה עוד שנתיים (מומלץ לחכות). הקריניאן לעומתו בהחלט מתאים לשתייה עכשיו, הוא שילוב נהדר של אלגנטיות ופרותיות והוא גם קל לשתיה במיוחד. הקריניאן של ויתקין הוא מסוג היינות שמתאים ללוות ארוחה טובה, הוא מתאים למגוון טעמים ומנות והוא לא דומיננטי מדי, אלא משאיר מקום לאוכל ומלווה אותו.