על חטאים משלמים, ואני התחלתי לשלם: על הסיגריות, האלכוהול, שאכטה פה, שורה שם, הימורים, בחורות. הו, הבחורות! כמה בחורות! כמויות של בחורות! ים של בחורות! כחול אשר על שפת הים של בחורות!
בכל אופן, זה מה שמספרים. אני העברתי את חופשת הפסח במיטה, חולה באנגינה. והייתי ממשיך לעשות את זה, אלמלא התעקש החברמן שאבוא לראות איתו את ליגת האלופות. הוא רצה ללכת לראות את המשחק במנזר. "בשום פנים ואופן לא!", הקמתי התנגדות בשארית כוחותי, "אני בקושי מסוגל לנשום! לדחוף את הראש החולה שלי למיטה המטונפת של המנזר זה כמו לבקש דלקת קרום המוח במתנה על האפיקומן". אז החברמן הציע במקום את הדיניץ.
הדיניץ? אם זיכרוני אינו מטעני, בדיניץ היו מעדיפים להפוך למכון להורדת שערות מהגב של אוליגרכים רוסים לפני שהיו מכניסים לאמ~אמא של הקלאסה של הבר שלהם מסך עם 22 קופים שרודפים אחרי כדור. בכלל, זה בר או מסעדה? או מסעדה-בר? או בית קפה-דאנס-לאונג'? אבל אני מבין שהמקום שינה בעלות בשנה-שנתיים האחרונות, אז לך תדע. חוץ מזה, אם זיכרוני אינו מטעני, במקום יש ים בחורות. ים!
זיכרוני הטעני: במקום לא היו ים בחורות. לא היו שם בחורות בכלל. גם לא היו מי-יודע-מה הרבה גברים - כמה חבר'ה טובים על הבר ואנחנו, ו-22 קופים על מסך גדול מאוד בצורת מרובע. טוב, ברור שבצורת מרובע (אני לא מכיר מסך בצורת משולש) אבל מרובעותו של המסך עשויה להדגים בזעיר אנפין את זרותו של כל העניין לחלל הדיניץ העגול, האמ-אמא של קלאסת אר דקו משוחזרת בעלת ניחוחות נעימים של ימי הזוהר של האימפריה האוסטרו-הונגרית.
הבושה, הבושה
ואז זה קרה: שלוק אחד מהג'יימסון (32 שקל) של החברמן הבהיר לי: עת תשלום על החטאים הגיעה. בלוטות גרוני התנפחו באחת ודקרו את ורידי צווארי, יובש מחליא השתלט על חלל הפה ובריכת ליחה צמיגית נקוותה לה בשניות בבית הבליעה, ממאנת להרפות.
העברתי את המשך המשחק לוגם מהמשקה האוסטרו-הונגרי הנודע שוופס סודה (9 שקל). הבושה, הבושה. לזכותו של המלצר היעיל יש לציין שהוא לא ירק עלי את שאריות הקרפצ'ו סלמון שלו כשביקשתי את בקבוק השוופס השלישי, עם לימון בבקשה. בעוד החברמן והיתר שואגים בבהמיות למראה שער השוויון של צ'לסי שמר המלצר על ארשת פנים מאופקת ואריסטוקרטית, ברוח מורשתו של הדוכס פרדיננד עליו השלום, לנוכח מצבי השערורייתי. הודיתי לו בסתר לבי.
לדבר היה לי קשה, אז החברמן עשה בשבילי את רוב העבודה: הוא לא סתם את הפה לשנייה. מודאג ביותר מפרשת בשארה, מלחמה נוספת בגבול הצפון, השחיתות, הוא ניפח לי את השכל עם "המדינה מתפוררת וכולם יושבים על התחת ואף אחד לא עושה כלום" למיניהם, בין שאגת "גול!!!" אחת לשאגת "לא!!!" שנייה.
הוא פיתח תיאוריה על שיטת ממשל ייצוגית על בסיס קנטונים ומפלגות שגודלן לא עולה על ארבעה מנדטים וגרר אותי לשיחה שמאז גיל 20 הקפדתי לא לנהל בברים. נו טוב, הדיניץ בעצם אינו בר, ופתאום קלטתי שאף פעם לא ישבתי שם בלילה. הסתכלתי סביבי והגעתי למסקנה שהבעלים הקודמים עשו שם כזאת עבודה, שעל אף הדלילות, לד זפלין ברקע והכדורגל, המקום מתפקד סבבה גם במשבצת הפאב הפינתי והשקט, זכר לעברה המפואר של האימפריה.
בקטנה
בקטנה
עיצוב: אימפריאלי
גישה: אריסטוקרטית
סקס אפיל: הירכיים של פרנק למפרד
מצב רוח: נעים
חומר אנושי: פעם דוגמניות, כיום חובבי כדורגל
פלייליסט: הווליום הנמוך היה הדבר הכי טוב בו
דרינק: ג'יימסון - 32 שקל
ליד הדרינק: סודה - 9 שקלים
טיפ: לא לצאת מהבית עם אנגינה, לא לדבר על פוליטיקה
שורה תחתונה: נוסטלגיה לעבר מומצא
דיניץ. גרוזנברג 20. טל' 5161271. פתוח: שבת-ב', ד'-ה' 11:00 עד לקוח אחרון; ג', ו' 9:00 עד לקוח אחרון.
