פעם הלכתי למרפאה אלטרנטיבית. מן גברת רוחנית שמתבוננת בעיניים ובלשון; מקשיבה לדופק, מראיינת על סדר יום ומנהגי אכילה ובסוף אומרת בפירוט רב מה לא בסדר ומה צריך לשנות כדי להראות ולהרגיש כמו הנשים בפרסומת לתה ירוק.
אחרי שהיא צקצקה כמה פעמים לשמע כמה קפה הפוך אני שותה ביום, היא נאנחה ושאלה: ו"מה את אוכלת בצהריים?" "פסטה", עניתי. "בכל יום פסטה?" שאלה ... "לא, לפעמים אני אוכלת נודלס" עניתי.
לאור הסיפור הזה, ברור מדוע התנפלתי כמוצאת שלל רב על ספרם החדש של הצמד הבלתי נלאה ישראל אהרוני ונלי שפר. ואכן צילומי המנות המפתים בכיכובן של חברותי האטריות לצד ידידיהם הכיסנים, באמת ממלאים את הפה בריר ועושים חשק רב להסתער על המטבח ןלהכין מנה אחר מנה של פחמימות מנחמות.
קפריזיות מקסימה וחיננית
"פסטה , נודלס..." סב סביב מרכיב מרכזי (אטריות וכיסנים, כפי שמסגיר שמו) וסביב ציר רעיוני וגיאוגרפי (דרך המשי, כפי שמסגירה כותרת המשנה) ובעצם מציע אסופה של מתכוני אטריות אקלקטית ביותר. זהו ספר גחמני מאוד רסיסים מחיי האטרייה ומגלגוליה עוברים בין קינוחים למנות עיקריות כאילו כלום. קפריזות יכולות להיות תכונה מקסימה וחיננית וכך גם הספר הזה, שעושה מה שמתחשק לו, וקופץ בקלילות של בליין על קוק באפטר פארטי, מפילומיני לסלט שרימפס ויטנאמי; עובר ברביולי עם שוקולד ומקנח בדושפרה, הכל לפי האזור הגיאוגרפי אליו נקלעו אהרוני ושפר בהרפתקאותיהם.
כל אזור כזה מהווה בספר שער בפני עצמו ומספק טעימות על קצה המזלג מעושרו הקולינרי, המיוצגים בכמה מתכונים מאורגנים היטב וקלים להתמצאות. (חבל שחסר איזשהו הסבר קטן לפני כל מתכון).
תנו למצלמה לדבר
אהרוני אינו חושש מאתגרים, ומציע לבשלן מתכונים מסובכים ובלתי מתחנפים בעליל. זה איננו הספר עבור מי שמחפש פתרונות קסם לארוחת צהריים מהירה לילדים. אמנם גם אלו ימצאו פה ושם מתכונים קלילים ומפתים מאוד (בעיקר בחלק האיטלקי של המסע), אבל הם אינם קהל היעד המוצהר של הספר הזה, כי אם התותחים הכבדים, הבשלנים הרציניים המצוידים בסבלנות אין קץ (וזמן) מחד ומטבח רציני מאידך. בשביל לבשל עם הספר נחוצים מכונת פסטה, פורמות של רביולי, סירי אידוי ורוטב הויסין, זרשק ויין אורז זמינים במטבח.
זה איננו ספר בישול רגיל, מכיוון שהוא מתיימר להיות הרבה יותר, לא רק מתכונים, אלא בעצם מעין אלבום מסע מעוצב ומצולם, המאפשר לקוראים לטעום נתח מהביוגרפיה הקולינארית של אהרוני. כמו שאהרוני בעצמו אומר בהקדמה "יומן מסע, מחקר קולינארי, ספר בישול, מסע שורשים אישי, אלבום צילום ותיעוד של תרבויות שונות המתמזגות זו בזו בדינאמיקה מופלאה..." עוד מתפייט אהרוני ומוסיף שהספר הזה עבורו הוא "כמו פאלטה של צייר שבה צבעי היסוד מתערבבים בטונליות הדרגתית של גוונים ובני גוונים. זה גם "ספר גנטיקה" המתחקה דרך האוכל אחרי אבני היסוד של התרבות האנושית..." אכן, יומרות נכבדות. יומרנות היא לא דבר שלילי, אלא שלא כל ההבטחות מתממשות.
זה איננו מחקר מעמיק כי אם רפרוף שטחי למדי, פרגמנטים מפה ומשם. הרקע ההיסטורי והתרבותי לא מספק לקורא עומק וידע אמיתי ומי שבאמת מבקש ללמוד על דרך המשי יצטרך לעשות זאת במקום אחר. גם קטעי האווירה שמספק אהרוני על כל מקום נחמדים וחינניים, אך לטעמי עדיף היה לתת למצלמה של נלי שפר לדבר יותר, שכן תמונה אחת שווה אלף מילים ומתכון אחד שווה אלפיים.
הספר מהודר ומכובד מאוד למראה וכיף לקחת אותו לידיים, אבל העטיפה המיושנת והקולאז'ים העמוסים מזכירים דברים שאהרוני ושפר כבר עשו בעבר, והצילומים הדוקומנטאריים היפהפיים והרגישים של שפר, קצת הולכים לאיבוד.
אם להיות פרקטיים: הספר לא נח לעבודה במטבח. הוא גדול, מסורבל ויפה מדי, שחבל להרוס ולהשפריץ עליו בחדווה מיץ עגבניות, חמאה חמה ושמן זית. אני בספרים כאלה עושה עבודה כפולה - סורקת, מדפיסה ומלכלכת את העמוד מהמדפסת. הרי לכם טיפ.
עם כל זאת, בסופו של דבר "פסטה, נודלס..." הוא ספר שאף חובב פחמימות אמיתי לא יסכים לוותר עליו, כי סיפורן המסעיר של האטריות הופך לאוסף מפתה ומדיח של מתכונים קלאסיים המייצגים נאמנה ומאפיינים היטב את המטבחים השונים בהם ביקר הצמד אטריות עם בשר ועגבניות ורביולי דלעת בחמאת מרווה מאיטליה; פאד תאי מתאילנד; כיסנים במרק עוף מסין; מנטי מבוכרה ואפילו קרעפלאך וקוגעל למי שלא יכול בלי יידישקייט. לא משנה אם זה פסטה או נודל, מנטי או ג'יאו-דזה זה טעים.
"פסטה נודלס ומה שביניהן אטריות על דרך המשי", ישראל אהרוני ונלי שפר. הוצאת כתר