במעלה התחתית

כשהיא אמרה לי שזה נהיה בית הקפה הקבוע שלה, חשבתי שהיא צוחקת. בדיוק לפני שנה גררתי אותה לתחתית, והיא סבלה מכל רגע - הסלט שאכלתי היה נראה לה סתמי, ולמעשה, היא השתמשה במילה זו בדיוק גם כדי להגדיר את המקום כולו. בכך אילצה אותי הליידי לכתוב ביקורת ידועה לשמצה, שבגללה עד היום, כשאני הולכת ברחוב לינקולן, אני חוששת לחיי. עכשיו התברר לי שאת חיי העלובים הקרבתי סתם.

אפשר להפיל את אשמת הביקורת ההיא על מצב רוחה וחייה באותו הזמן, ש"תחתית" זו מילה עדינה בכדי לתאר אותו, אבל כדאי גם לבחון את מצבה של התחתית עצמה. מבית קפה חמוד הוא הפך לאחד המקומות שבהם יש "התרחשות". וגם זו מילה עדינה.

כבר ידוע שתל אביב זנחה את המגה - ברים לטובת השכונתיים, אבל כאחת שבתי קפה עושים לה את זה הרבה יותר מעוד כיסא בר לא נוח וכוס שליש, אני רוצה להאמין שהתהילה האמיתית שבה דווקא לבתי הקפה. אלה זוכים סוף - סוף לעדנה מחודשת, אחרי שזו נזנחה עם מותו של אלכסנדר פן או חזרתו בתשובה של אורי זהר. כן, שוב מלצריות הן סוג של סלבס, שוב לקוחות קבועים נפגשים באותו השולחן, ושוב יש בנים חמודים שמוציאים לקפה את אפם הקטנטן למען יראו ויראו.

ביום שני שעבר מלאו לתחתית שנתיים. הם היו יכולים לצאת במבצע יחצ"ני בנוסח "כל זוג שחוגג שנתיים של זוגיות יקבל קינוח" (בהזמנה מעל 50 שקל בלבד), אבל במקום הם החליטו לעשות דווקא מסיבת חינם, שאליה אני והליידי נקלענו במקרה. ככה זה: במקומות שבהם יש חיים אין יחצנים.

לא היתה רשימת מוזמנים למסיבה וגם לא סלקטורית מעצבנת, אבל כן היו אלכוהול, עמדת טאבון שממנו יצאו פיצות קטנות וחמודות, כוסות עם סיגריות למי ששכח לקנות ובריכה קטנה לילדים, כי מסתבר שככה זה עכשיו, בדור שלנו. נוסף על פינוקים היתה גם במה קטנה, שבה הופיעו לרוז סאונד סיסטם (של חיים לרוז).

אני והליידי בכלל הגענו למקום במטרת האבסת הקיבה, אבל אז הבנו שנפלנו על המסיבה הכי טובה בה היינו מזה ימבה זמן. הבנים החמדמדים אכן הפתיעו ויצאו מחוריהם הנעלמים, וכך מהר מאוד נפלה הליידי חלל, אבל אני המשכתי לשתות בהנאה מהקפיריניה שנשפכה עלי כמו מים (רק יותר דביקים) ולהביט בילדים המשכשכים במי הבריכה (מזל שלא היה לי אף פעוט לחלץ מתוך המים המועדים לפורענות האלו).

אז כן, המסיבה היתה מעולה, אבל לא בגלל זה צירפתי מקודם לתחתית את המילה הגדולה "התרחשות" או טרחתי לכתוב על המקום שוב. זה גם לא טוסט הבית המצוין, שמגיע כארבעה משולשים גדושים בגבינה, רוטב שקשוקה וביצה קשה, וזאת למרות שאחד התחביבים שלנו בימים אלו זה לטבול את הטוסט ברוטב עם הג'ינג'ר שהם מגישים בצד. זה אפילו לא הקפה של המקום, ששומר על סטנדרט גבוה. נראה לי שזה איכשהו קשור למלצריות שמזהות אותך אפילו אחרי ביקור אחד, לכך שהמקום פתוח כל הזמן ולעובדה שרוב הגברים החמודים בעיר מסתתרים שמה. ואולי זה בכלל בגלל שכשאתה בתחתית, כמו שאומר השיר, the only way is up.

סקס אפיל: יאללה תעמיסו!
אנשים: זה עדיין חוקי להגיד "בראש טוב"?
עיצוב: נוח לבריות
מצב רוח: לאהבה
שירות: כמו פעם
מסך עשן: עדיין חופשי. טפו-טפו-טפו
הפוך: 9 שקלים
ליד הקפה: אייס קפה משובח
טיפ: להיות חלק מההתרחשות
שורה תחתונה: עד 120

התחתית. לינקולן 9. טל' 5618759. כל השבוע, 24 שעות ביממה.