תנו לחזור הביתה

כשצופים בפרסומות בטלוויזיה, מתקבלת התחושה שכל מה שחדש הוא בהכרח גם טוב. אנשי הפרסום והשיווק עושים מאמץ ניכר כדי 'למתג' ו'לעצב' מחדש מוצרים מוכרים ואהובים. משנים את הפרטים הקטנים, מוסיפים איזה טוויסט, ומוכרים לנו מוצר חדש-ישן.

גם על האריזה של זן הקוטג' האחרון מבית תנובה, קוטג' עם שום וקצח, מופיעה המילה "חדש", באותיות אדומות חזקות על רקע ריבוע צהוב בולט. ההכרזה הזו, "חדש", היא מקדם מכירות מצוין. אבל האם כל מה שחדש הוא בהכרח גם טוב? במקרה של הקוטג', התשובה שלילית.

למען הגילוי הנאות חשוב לציין: כותב שורות אלה הוא מעריץ מושבע של קוטג' תנובה. מבחינתי, אין ארוחת בוקר ראויה ללא קוטג' 5% עם ציור של בית ופרה. אבל החידוש האחרון מבית תנובה, לפחות על פי בלוטות הטעם שלי, הוא לא באמת קוטג'. הקצח והשום, שני תבלינים דומיננטיים (שכבודם במקומם מונח), דוחקים הצדה את הטעם הקלאסי, הבלתי-מנוצח, של גבינת קוטג' טרייה שהגיעה הבוקר למכולת.

בנוסף, אולי זו רק הקופסה שאני אכלתי, ואולי זה החומר הלא ברור שנקרא "תבלין שום וקצח" והתווסף לרשימת הרכיבים – אבל גם המרקם לא היה של קופסה טרייה שזה עתה נקטפה מהמפעל, והזכיר יותר קוטג' שעומד פתוח כבר כמה ימים במקרר.

אפשר להבין את רצונם של אנשי 'תנובה' לחדש ולגוון. בשנים האחרונות נכנסו שחקנים חדשים לשוק הקוטג', וניסו לאיים על ההגמוניה התנובאית. אבל 'תנובה' אינה זקוקה לקוטג' עם קצח ושום (וגם לא לקוטג' עם זיתים, בצל ירוק או כל תוספת מלאכותית אחרת) ה'חדש' אינו הכיוון הנכון. 'תנובה' צריכה פשוט להמשיך לעשות את מה שהיא עושה הכי טוב: קוטג'. המסורת תנצח.