כבר שנים שכיכר אתרים, אחד הספוטים היותר מלאי פוטנציאל בתל אביב, היא אנדרטה כעורה ולא מזמינה. אז נכון, בעת האחרונה הקולוסיאום עובר שיפוץ מבטיח בדרך להיות עוד מועדון של חיים פנחס (TLV) ומבנה הכיכר הוא נושא לדיון ארכיטקטוני מתמשך, אבל בתכלס כולם רק רוצים לחצות אותה מהר בדרך אל הים.
בכל הקשור להרגעת הבטן ההומה אחרי בילוי בחוף המצב עגום במיוחד. את המתחם מגדרות פיצוציות או מזללות ירודות - שמפתות בעיקר תיירים שלא יודעים שבמרחק יריקה מהכיכר הסרוחה שוכן לו גן עדן של אופציות קולינריות. אבל נראה שעכשיו, אולי בהשראת התיירים מצרפת, משהו מתחיל לזוז שם. ככה זה מרגיש כשמשקיפים על הים מהקומה השנייה של 'סוקה', מקום חדש וראוי שנפתח לאחרונה במתחם.
סוקה (Socca) הוא מאכל צרפתי שנפוץ בעיקר בריביירה הצרפתית, באזור של העיר ניס. הוא עשוי מבלילה של קמח חומוס ושמן זית שנאפית בטאבון כמו בצק פיצה. הסוקה מזכירה בצורתה הגולמית לא רק את הפיצה, היא גם קרובת משפחה של מאכל איטלקי אחר הפרינטה הקריספית. בריביירה נוהגים לאכול את הסוקה כמו פוקצ'ה חמה מהתנור לפעמים ממש כמו פיצה עם עגבניות ומוצרלה או בבראסרי מקומיים שם מגישים אותה מגולגלת בשלל מילויים.
לפני שבועיים, נפתחה גם אצלנו בתל אביב גרסה מקומית לסוקה. טיילת (ריביירה) הרי גם לנו יש, צרפתים לא חסר ואופנת האוכל המגולגל שהכתה בנו בקיץ שעבר עם שלל טורטיות, מלמדת שאנחנו קהל חובב מגולגלים. כמה שותפים שמתעקשים לשמור על אנונימיות, קראו את המפה והחליטו להביא את הסוקה לארץ. הם מיקמו אותה בהכי ריביירה שהם יכולים (כיכר אתרים) ועיבדו אותה שתתלבש טוב יותר על החיך המקומי.
מה כבר צריך לעבד פה? אתם שואלים. הרי חומוס הוא מאכל לאומי וכשחושבים על זה, זה כאילו הכניסו אותו כבר לתוך הלאפה לעלה הבצק עצמו. אז זהו שלא, הטעם הבסיסי של בצק מקמח חומוס שונה מהעיסה לה אנו רגילים. הוא מחוספס יותר, עמוק יותר מבחינת טעמים וגם נטול גלוטן מה שהופך אותו מיד לאופציה מבוקשת עבור צליאקיסטים.
שיחוק מגולגל
על המשימה להתאים אותו לחיך הלאומי, התלבשו היועצים הקולינריים שחר ברנע ואלון יפת שברזומה שלהם נמצא קונספט ארוחות הבוקר של 'בנדיקט', הטורטיות של 'הקרנף' והשניצל המפורסם של 'קפה נואר'. את הפרשנות שלהם לסוקה הם נתנו בשלל שילובים חלקם עובדים יותר וחלקם פחות.
סוקה עוף טנדורי (34 ¤) למשל, שמוגש עם אבוקדו, מיונז צ'יפוטלה (סוג של צ'ילי עדין), בצל פריך, יוגורט, סלסה עגבניות, מלפפון ורוקט, הוא שיחוק אדיר גם טעים וגם שילוב מרכיבים בריאים במחיר סביר. גם הסוקה רוסטביף (34 ¤) - מיונז-חרדל פיקנטי, ריבת בצל, מלפפון כבוש, סלסה עגבניות ורוקט, מבטיח להיות להיט בקרב חובבי הבשר. בסך הכל מדובר במאכל בלי הרבה סודות, אבל כזה שנהנה משילוב חומרים מנצח עם דגש על חומר גלם בסיסי איכותי. הרוסטביף, למשל, משובח להפליא.
דווקא באדפטציה הכי ישראלית של הסוקה, החומרים לא ממש מתגבשים לכדי שלם אחד וטעים. סוקה סביח (34 ¤) נשמע על הנייר כמו שילוב מושלם: חציל קלוי, ביצה קשה, טחינה, פטרוזיליה וסלסה עגבניות ברול של קמח חומוס, מה יותר מזה? אבל משהו כאן לא עובד, אולי כי לסביח פנתיאון משלו בפיתה הרגילה, אולי כי לסוקה צריך שיהיה ניחוח אירופאי יותר. לא ברור. אבל משלושת הסוקות שטעמנו, סוקת הסביח הייתה החלשה ביותר.
אי אפשר לסיים את השיחה על 'סוקה' מבלי להתייחס למבנה שלה בכיכר המתפתחת. המקום בנוי משתי קומות: התחתונה ובה הטאבון סגורה וממוזגת והעליונה פתוחה, מזמינה בריזה ומציעה את הנוף הכי רומנטי שיש לתל אביב להציע. מול השקיעה, עם הרוח מהים, נפתחים לך על פי הסדר: בריכת גורדון המיותמת, מי הראי של המרינה, האינסוף הכחול של הים, אורות יפו העתיקה ושקיעה בגווני לילך וחרדל שמעוררת את התיאבון ושאר חשקים. מהזוית הזו מצוידים בכוס שמפניה, קשה שלא לחשוב שתל אביב - אין שנייה לה בעולם כולו.
'סוקה', הירקון 169, כיכר אתרים, ת"א. טל' 057-867825. פתוח: כל יום 19:00 עד אחרון הלקוחות.