טעים שבא למות

כשאני בחו"ל הדבר שאני הכי אוהב לעשות זה לאכול. חוויית האוכל הופכת להיות נורא מיוחדת כשהיא מתרחשת במקום אחר ממקום המגורים הטבעי שלך. מהפעם הראשונה שהייתי באיטליה לפני עשר שנים או אולי קצת יותר, זכורות לי היטב רגלי החזיר שנתלו מתקרה של קצבייה מוזנחת בפירנצה. ההלם היה גדול. גם לראות כל כך הרבה חזיר – בעיקר בגלל שגדלתי בבית שלא אוכלים בו חיות כאלו – וגם להבין שהפרושוטו הזה פשוט טעים שבא למות.

מאז אותו זיכרון מכונן עבר עולם הקולינריה הישראלי טרנספורמציה אדירה וכיום ניתן להשיג פה כמעט הכל ובטח שבמסעדות. פרמזן מיושן 30 חודשים, פרושוטו וחמון, רוקפור וגורגנזולה אמיתיות, בלסמי איכותי ומה לא. מרשל מקלוהן אמר את זה בהקשר אחר לגמרי אבל אין ספק שהבחור צדק: העולם הפך להיות מטבח אחד קטן. הכל ניתן להשגה.

אם פעם כדי להרגיש איטליה היינו משתמשים בפרמזן מסריח ושופכים רוטב דמוי בלסמי על העגבניות התפלות וחסרות הטעם - היום כל בית קפה הכי קטן בעיר מגיש קפרזה עם מוצרלה באפלו אורגינל, עגבניות תמר בשלות, צנוברים קלויים, בזיליקום טרי-טרי ושמן זית איטלקי.

יחד עם זאת לעולם פרושוטו באבן גבירול לא יהיה טעים כמו אותו הפרושוטו בדיוק ברומא. אוכל הוא תרבות. ותרבות כמו פורנו זה דבר מבורך, וכן יש גם את העניין של הגיאוגרפיה. אנחנו גדלים על חומרי גלם מקומיים ואין שום דבר רע בלטעום קצת איטליה, פריז, תאילנד או יפן אבל מה לעשות גדלנו על אוכל ישראלי. בינינו, מעטים האנשים שאני מכיר שיש להם מאנציז מטורף לצלופחים או לריקוטה. רובנו נעדיף שניצל (ואני יודע שהוא לא נולד בישראל, מה לעשות עשה עלייה מוצלחת...) או גבינה לבנה.

יש לנו מטבח שמקבץ המון גלויות אבל יש דברים שהם ממש משלנו. שמן זית ישראלי הוא איכותי ברמות עולמיות וכמות עשבי התבלין פה אדירה, והחומוס והטחינה, דגי הים התיכון, וריח המנגל והעגבניות והחציל. נכון, גם אני במסעדה מכין קרפצ'יו אבל תמיד אפשר לתת נגיעה קטנה של כמון ופלפל ירוק חריף ושום קלוי ולעטר בסלט לימוני של פטרוזיליה. אני מת לאכול עולם שלם וסוף סוף יש הזדמנות לעשות זאת אבל בלילה בלילה אני עדיין חולם בישראלית.

עכשיו לפני שנהפוך לטור ליום העצמאות נחזור לאיטליה כי בכלל רציתי לספר לכם על טיול שעשיתי לשם לא מזמן ואולי אפילו להמליץ לכם על כמה מקומות נחמדים. למשל, הקצבייה המדהימה הזו Angelo feroci ברומא. קצבייה כמו שקצבייה בחלומות נראית. נקייה, מזמינה עם נתחים הכי טריים שיש. היתרון שלה הוא שהיא גם מוכרת אוכל ביתי מוכן או כזה שדורש חימום או צלייה בבית. יש להם את הארטישוקים המטוגנים הכי פריכים שיש, לזניה מדהימה, כרוביות ברוטב לימוני, טי-בונים בגודל של הראש שלכם, הכל. קדימה לקרנ?ף.

ואם בא לכם לרגע להרגיש כמו טוני סופרנו ממש לא רחוק משם יושבת מסעדת Settimio מסעדה ביתית. מטבח קטן בטירוף, סבתא בת 200 שמבשלת לבד לכל הסועדים מוח טלה מטוגן על פולנטה או פפרדלה עם ראגו בשר וקציצות ברוטב עגבניות ובזיליקום ומרק שעועית לבנה והכל טעים בטירוף. את Buccone אלוהים פתח כדי להשביע את החשקים של הערב שמתעוררים יחד עם הכמיהה ליין טוב. מדובר בפאב צפוף מאוד עם מבחר יינות פסיכי לחלוטין וטאפסים איטלקיים קטנים שווים בהחלט. ואיך אפשר בלי הפיצה שמורידה את כל האוכל למטה, Pizzare רשת פיצות איטלקיות, דקות כמו נייר, עשויות בתנור לבנים אמיתי ונאפות על המקום. הזלפה של שמן זית למעלה ואתם בגן עדן. אגב, אל תתפסו אותי במילה יכול להיות שאני מגזים, בכל זאת מרבית הטיול הייתי שיכור כי איך אומרים: בלונדון הייאוש יותר נוח, באיטליה היין הרבה יותר טוב ועל אמסטרדם אני בכלל לא רוצה לדבר...

Angelo feroci
15 Via della Maddalena, Rome, 00186

Settimio
Via dell'Arancio, 50 Roma

http://www.pizzare.it/