זהירות על האצבעות: הכללים של היכרתם לסלט פירות מנצח

7:30 - יום חמישי, השבוע כרגיל טס מהר מדי, אני יוצאת מהבית לשיעור הראשון בלימודי קונדיטוריה ב'קורדון בלו'. על האוטובוס עליתי עם ערכת הסכינים, תיק מלא מדים, הקלסר הענק משבוע שעבר ומשקל דיגיטלי, שלמזלי לא נועד לשקול כמה קילו אני אעלה בקורס.

הגעתי מוקדם מדי, אבל מה שבהתחלה נראה כבזבוז שעות שינה יקרות התברר כצעד הכי חכם. תוך שניות תאי ההלבשה של הנשים התמלאו בסטודנטיות, שבדיוק כמוני, הקדימו והגיעו ליום הראשון של הלימודים. זה לא להאמין איך תמיד יש תור לשירותים ולחדרי ההלבשה של הבנות. למה אף אחד לא מבין (כולל הצרפתים והבריטים) שאנחנו צריכות יותר מקום מגברים? התלבשתי מהר ויצאתי לבושה כמו שפית מתחילה – האמת, בינינו, הרגשתי קצת כמו במסיבת פורים.

הפעם החלטתי להתמודד וכשנכנסתי לכיתה התיישבתי בשורה הראשונה. מימיני ישבה בחורה שאחר כך גיליתי שהיא התאומה האוסטרלית שלי - בת 30 שעבדה עד היום במחשבים והחליטה לעזוב הכל ולהתחיל מחדש וללמוד קונדיטוריה. ליום הולדת 30 היא קיבלה מיקסר של Kitchen Aid מהחבר שלה. צריך בכלל להגיד שגם אני בונה על מתנת יומולדת כזו?

השפית ג'ולי נכנסה לכיתה ורבע שעה רק הקריאה שמות. בכיתה מלאה בסטודנטים מהמזרח הרחוק כדוגמת יוקואונה ג'אנג'ואלה, או אוינוג'יה נאקרונת'אפ זה בכלל לא פרוצדורה פשוטה. בשיעור השני העסק כבר השתפר והיה זריז יותר בזכות הכינויים הקלים יותר להגייה כמו ברברה וסינתיה, שאימצו להם החברים.

השיעור הראשון התרכז בהסברים על כלי הבישול בהם נשתמש מתובלים בעוד כללי בטיחות. כרגיל, סיפורי זוועה על תאונות עבודה (ואפרופו תאונות, כבר ביום הראשון לסמסטר סטודנטית התעלפה במהלך שיעור, כנראה חטפה כוויה ואמבולנס נאלץ לפנות אותה). הסיפורים הלכו והשתפרו במהלך ההדגמה על מכונת גלידה, המיקסר הפוד פרוססור.

המורים פה הצליחו במהלך השנים לחתוך את קצות האצבעות שלהם ואת הידיים באינספור תאונות עבודה. האמת, אם חושבים על זה בצורה קרימינלית, זה תירוץ מצוין לחוסר יכולת לתת טביעות אצבעות. את כללי הבסיס הפנמתי במהירות: לא כדאי להכניס אצבעות לכל המכשירים החשמליים בזמן שהם פועלים (אז אם זה כל כך בסיסי, איך זה יכול להיות שיש כל כך הרבה תאונות?) וכדאי לשמור על ידיים יבשות כשמתעסקים עם מכונת גלידה, אלא אם כן בא לי לחטוף זץ חשמלי.

אחרי שעה של הסברים התחיל סוף סוף השיעור האמיתי. האמת קצת הרמתי גבה כששמעתי מה אנחנו עומדים ללמוד, בכל זאת מי לא עשה סלט פירות בחייו? כמה דקות אחרי, הייתי כבר פחות סקפטית ואפילו למדתי כמה דברים חדשים על דרכי חיתוך (ואיך כמובן לא לחתוך את האצבעות), סירופ סוכר מתובלן (מוסיפים תבלינים בשלב הרתיחה), דרכי קישוט (חיתוך תות או שזיף כמניפה) ועובדה מעניינת נוספת: אפשר להכין סלט פירות יום לפני ולשמור במקרר בתנאי שאת התותים והבננות מקפידים להוסיף רק לפני ההגשה.

השיעורים האחרים כבר זרמו: למדנו על רטבים שונים שמגישים לצד קינוחים ואיך עושים טארט פירות. במשך שעתיים וחצי ראיתי איך הטארט נאפה לו משלב הכנת הבצק ועד הכנת הקישוטים. בסוף כמובן גם טעמתי, אלוהי.

בתחילת השבוע הרחקתי ונסעתי ל'גולדרס גרין', השכונה של היהודים בלונדון כדי לקנות עיתון הארץ (וכן, אני יודעת שיש הכל באינטרנט). בבית נשכבתי על הספה עם הקפה ועברתי על העיתון ממש כמו שישי רגוע בתל אביב. טוב, בהבדל קטן, שזה היה יום ראשון. הגעתי למדור של אייל שני ובכוחות מחודשים יצאתי לשוק ליד הבית וקניתי ירקות (מישהו יודע איך אומרים קולורבי באנגלית?) וכל מה שצריך בשביל חצילים ממולאים.

שעתיים אחרי עם צלחת ריקה ובטן מלאה התחשק לי נורא משהו מתוק ואפיתי בספונטניות עוגיות שוקולד מדהימות. כנראה שבכל זאת עשיתי בחירה נכונה כשהחלטתי ללמוד קונדיטוריה.

* שבוע הבא שיעורים מעשיים, ו..אני לוקחת את הדברים שאני מכינה הביתה!

חומרים לכ- 30 עוגיות:
חומרים:
לבצק:
125 גרם חמאה רכה
75 גרם סוכר לבן
90 גרם סוכר חום
חצי כפית תמצית וניל
ביצה
כוס קמח (140 גרם)
חצי כפית אבקת סודה לשתייה
רבע כפית מלח
2 כפות חמאת בוטנים
40 גרם קקאו
100 גרם שוקולד מריר
100 גרם שוקולד לבן
50 גרם אגוזים (מה שיש בבית)

הכנה:
במיקסר מערבבים את החמאה, הווניל והסוכר עד לתערובת בהירה.

מוסיפים את הביצה ומערבבים עד שמתקבלת תערובת אחידה.

מוסיפים את חמאת הבוטנים, הקמח, המלח, הקקאו - מנופים וממשיכים לערבב עד שהכל מתאחד.

קוצצים את השוקולד והאגוזים, מוסיפים לתערובת ומערבבים.
נותנים לבצק לנוח שעה במקרר.

מחממים תנור ל190 מעלות ובידיים רטובות קורצים עיגולים מהתערובת בגודל 2 ס"מ בערך.

מוציאים מהתנור אחרי כ 12 דקות כשהשוליים יציבים ומרכז העוגיות קצת רך.