ערבי היינן של "טרקלין", מסעדה שכבר שיבחתי במדור זה, הם מסוג האירועים שמסדרים לי את החודש. יעל שהתלוותה אלי יכולה להפוך גם את הנסיבות המעצבנות ביותר למרנינות, ואם הייתי מתחיל להפליג כאן בסופרלטיבים עליה, לא היה מקום ליין, אז אני אעצור את ההשתפכות כאן.
הפעם נכונה לנו פגישה עם יקב שילה, יקב חדש שהוקם ב-2005 בהתנחלות שילה והתחיל לשווק ממש בשבועות האחרונים את התוצרת שלו. יש יותר מ-250 יקבים בארץ וכמספרם גם מספר הסיפורים והאנקדוטות שאפשר לשמוע מהבעלים שלהם, על הנסיבות שהובילו אותם להקים יקב. במקרה הזה בעל היקב, מאיר שומר, הוא בעצמו הסיפור. אנחנו נגיע אליו בהדרגה. קודם קצת יין.
הראשון שנמזג לנו היה הקברנה-מרלו 2005. הוא הורכב מ-72 אחוזי קברנה, 24 אחוזי מרלו ו-4 אחוזי פטיט סירה. סחרור קל של הנוזל והגשת הכוס לאף משחרר ניחוח ממש טוב, פירותי ומעט פרחוני. הוא בעל גוף בינוני, ובטעם מורגשת טאניות קטיפתית, פירות אדומים ונוכחות מתונה של עץ אלון צרפתי חדש. רובד טעם נוסף הוא של תיבול קל, ציפורן, וניל וגם מעט מנטה ואקליפטוס. יש בו ירקרקות קלה ובלתי הרסנית והוא נעים לשתיה. עד כדי כך נעים שיעל, שמעדיפה בדרך כלל וודקה רד בול ומזכירה לי כל אימת שהיא יכולה שיין זה הקטע שלי ולא שלה, שתתה אותו בשמחה רבה.
מרלו-שיראז-רמב"ם 2005
בינתיים הגיע מאיר, בעל היקב, ואם ציפיתם לאדם בגיל העמידה שכרסו בין שיניו, תתבדו בגדול. מדובר בצעיר טוב מראה, שאפילו הכיפה שלראשו אופנתית. מתוך נימוס לא שאלתי בן כמה הוא, אבל הוא לא נראה בן הרבה יותר משלושים. המבטא הספרדי הקל מסגיר את מוצאו המקסיקני, ופרט להיותו בעל יקב הוא גם דוקטור למשפטים. חמש דקות לאחר שהתיישב ליידי ואנחנו משוחחים כרעים ותיקים. בחור קומוניקטיבי.
תוך כדי מזיגת המרלו-שיראז 2005, הוא מספר לנו על הכרמים שהוא נטע, שיתחילו להניב פרי ב-2009, אחרי שנת השמיטה, וכמה הוא משתוקק כבר לבצור את הענבים שלהם. מאיר מכוון גבוה יחסית ומתכוון לייצר יותר מ-40 אלף בקבוקים בשנה, מה שיציב אותו בין יקבי הבוטיק הגדולים. הוא השקיע בציוד הכי מודרני כדי להגיע לתוצאות אופטימליות ואחרי שהוציא מכיסו מיליונים ועבד כל כך קשה, הנה הוא כאן, מתעניין בדעתי על היין שלו. כנראה עשיתי משהו אחד נכון בחיי.
לגבי המרלו-שיראז דעתי נוחה מאוד. זה בלנד לא שגרתי, שנוצר ממיזוג תוכנן של שתי כוסות שנשארו מיותמות על השולחן ביום של ניסויים ביקב. שוב יין בעל גוף בינוני וניחוח טוב. על הטעם הדומיננטי של המרלו נוסף רובד עוקצני של שיראז שמוסיף מעט טעם של עור חדש, פלפל ומעין יבשושיות מתכתית טובה. אהבתי אותו אפילו יותר מאת היין הקודם. כשהתוודיתי על כך בפני מאיר, הוא חייך ואמר ששתיית יין היא כמו התבוננות בציור מודרני. כל אחד רואה משהו אחר.
אז בסדר, זו אולי מטאפורה קצת צפויה, אבל ניכר שיש במאיר איזו לחלוחית, איזה שאר רוח וגם אם לא התחברתי לציונות העודפת של הבחור, היה נחמד לשמוע ממנו הרצאה על הרמב"ם מעל לכוס יין טוב. כשהוא מזג את היין השלישי, נעלמה הציונות ופתאום בקעה ממנו המקסיקניות. אני חלקתי איתו את השיר היחיד שאני יודע לשיר בספרדית, te recuerdo Amanda של ויקטור ז'רה הצ'יליאני, אחד השירים החביבים על מהפכנים דרום אמריקאים. הוא מצידו, במקום לשיר את "שתי גדות לירדן", דפק גירסה אותנטית של "קו קורו קו קו פלומה", סטייל מריאצ'י, בלי כל עכבות ובקולי קולות ואני הצטרפתי בפזמון.
קברנה סוביניון ופלומה לסיום
היין האחרון שנמזג לכוסותינו היה הקברנה סוביניון. יין בעל גוף בינוני-מלא שניכר בו חותם ענבי הקברנה האופייניים ככל הנראה לאזור, עם חמיצות טובה ומאוזנת ולא מוגזמת וטאניות קטיפתית. גם כאן ניכרת תרומת העץ בתיבול הוונילי שמשתלב יפה עם פירות אדומים ושחורים. יש בו נוכחות אלכוהולית מסוימת והוא יין חיוני שיכול להשתמר לפחות שלוש שנים, כיאה ליין שהתיישן 18 חודשים בחבית. מחיריהם של כל היינות נעים סביב 80 ¤, בהחלט סביר ביחס לאיכותם והם התאימו יפה למאכלי הבשר והמזטים הטובים שאכלנו. נאמר לנו שסדרת היינות ששתינו היא מותגי האמצע של היקב, ושבעתיד תצא למדפים גם סדרת פרימיום.
עם סיום הארוע נהגתי שוב כחזיר ושמתי פעמיי לבר הקבוע שלי. בלי יעל שהיא אמנם כלילת המעלות, אבל לא בולמוסנית אלכוהול. הלכתי תוך זמזום רם ועולץ של "פלומה" בספרדית רצוצה, שיר די עגום על מישהו שמת מאהבה תוך כדי תהייה האם דוקטורים שמחים למשפטים שיש להם יקב באמת מורכבים מאותם אטומים כמוני.