קלאפוטי משלך

החומרים:

500 גרם דובדבנים
3 ביצים
150 גרם קמח
150 גרם סוכר
10גרם שמרים, להשרות במים חמים אם צריך
100 גרם חמאה
1 כוס חלב

תיאורי ההכנה:
היא הניחה את הדובדבנים בתבנית משומנת בחמאה והשקיפה מבעד לחלון. הילדים התחרו בריצה על הדשא, ניקולס כבר בין שיחי הקניפהופיה, מסתובב לחכות לאחרים. משיבה את מבטה אל הדובדבנים שלא יגולענו, כתמי אודם עגולים על רקע לבן, כה בוהקים ועליזים, קשיות תוכם הקטן סמויה מעין, הרהרה בחמלה במרת סורלי, מסכנה שכמותה, בלא בעל ועם פיות כה רבים להאכיל; והניחה בצד את התבנית עם הדובדבנים.

בעדינות המסה את החמאה, שקופה וחלקה, שמנונית ובהירה, מזוקקת וזהובה, וערבבה עם הסוכר בקערה גדולה. האם נכון היה שתכין דווקא משהו אנגלי מסורתי? (מבלי משים קמו לנגד עיניה תלים של עוגות.) המתכון היה צרפתי, כמובן, ובא לה מסבתה. הבישול האנגלי הרי הוא תועבה: הרתחת כרוב במים עד שהוא נעשה לנוזל; צליית בשר עד שהוא קמל; כריתת הטעמים בסכין קהה.

היא הוסיפה ביצה, מניחה למבטה לנדוד אל יסמין הארגמן, צבעו עז כל כך כנגד הקיר המסויד לבן. האם לא יהיה זה נפלא אם ניקולס ייעשה אמן גדול, כל החיים לפניו, בד חלק, צורות צבעוניות מתבהרות והולכות בהדרגה? יהיו בהם אהבות, ניצחונות, הצבעים ילכו ויכהו, עבודה, בדידות, מאבק. הלוואי שיישאר כפי שהוא, הם כה מאושרים; השמים כה בהירים, לעולם לא יהיו שוב כה מאושרים. בשלווה גדולה הוסיפה ביצה, שהרי לא בכדי היא נצר לאותו בית אצילים צרפתי מפואר, שיוצאות חלציו הביאו לאנגלים כבדי המזג את אומנויותיהן ואת מרצן, את החוש שלהן לצבע ולצורה, את השנינות ואת הביטחון העצמי? היא הוסיפה ביצה שכדור החלמון שלה נחת אל הקערה הכיפתית, נשבר ונשפך, התפרץ כמו וזוב אל תוך התערובת, כמו שמש שוקעת אל תוך ים של חמאה. קליפתה השבורה נותרה כשתי כיפות שונות בגודלן על הדלפק, וכל עוניה וכל סבלותיה של מרת סורלי נהפכו לזה, חשבה.

כשהגיע הקמח היה זה עונג, מגע שנותר על לחיה כשהסיטה הצדה אניץ שיער, כאילו יופיה משעמם אותה ואין היא רוצה אלא להות כמו אנשים אחרים, בלתי נחשבת, יושבת בחדר אלמנות עם עט ונייר, כותבת הערות, מבינה עוני מהו, חושפת את הבעיה החברתית (היא קיפלה את הקמח אל תוך התערובת). היא היתה כה מרוממת (לא עריצה, לא שתלטנית; אל לה לשים לב לדברי הבריות), כמו חץ שלוח למטרה. היא היתה רוצה לבנות בית חולים, אבל איך?לעת עתה, הקלאפוטי הזה בשביל מרת סורלי וילדיה (היא הוסיפה את השמרים, שטופלו במים חמים). השמרים יגרמו לתערובת לעלות באוויר כעמוד של אנרגיה שניזון מחום התנור, עד שסכין המטבח הצחיחה של הזכר, החותכת בלא רחמים, תינעץ בכיפה ותותיר אותה שטוחה ומותשת.

מעט-מעט הוסיפה את החלב, ולא עצרה אלא כשהיתה התערובת זורמת ומיושרת, חלקה ואחידה, נטולת גושים ונוזלית, ורק התעכבה מדי פעם על מנת להיזכר ברשימותיה על עוולות שיטת המחלבות באנגליה. היא נשאה את עיניה: איזה שד נכנס בו, בצעיר ילדיה, המשחק על הדשא, שדים ומלאכים? למה חייב לבוא שינוי, למה לא יוכלו להישאר כמו שהם, בלי להזדקן לעולם? (היא שפכה את התערובת על הדובדבנים בתבנית.) הכיפה נהפכה בינתיים לעיגול, הדובדבנים מוקפים בתערובת הקוצפת שתערסל אותם ותגן עליהם, בתערובת הקוצפת המקיפה את כולם, את הבית, את הדשא, את פרחי האלמוות, את השובב הזה ניקולס שעובר בריצה על פני החלון, והנה עכשיו הכניסה את התבנית לתנור. בעוד שלושים דקות זה יהיה מוכן.

"המרק של קפקא", הספרות העולמית ב-14 מתכונים, מאת מארק קריק. תרגום: דן דאור הוצאת עם עובד.