הפרי שכמעט פיספסתם

זה עוד ניראה רחוק כרגע אבל בעוד כשבועיים כבר יתחילו הגעגועים לפירות הקיץ. האבוקדו יחזור ובענק וגם פירות ההדר אבל גם להם יהיה קשה להתחרות בזכרונות מהאבטיח, הענבים והשזיפים. פרי טוב שלא זכה הקיץ לבמה מרכזית ולא בצדק, הוא הנאשי. אגסתפוח אסיאתי שכבר שלוש שנים מנסה לחדור ולהשתרש בשוק הישראלי. הישראלים עוד לא התרגלו אליו ואפשר להניח שזה קצת בגלל הגוון. קל להימשך לפירות קיץ בעלי צבע עז. לאדום זועק של אבטיח ולירוק מסנוור של ענבים אבל הגוון החום הנוסטלגי של הנאשי לא ניראה בהכרח כמשדר טריות וגורם לו להיראות יותר כמו פריט קלאסי לציור טבע דומם נוסטלגי מאשר כמו משהו שרוצים לטרוף. הוא ניראה יותר כמו פרי שיראה טוב בקערת כסף מהודרת ליד ילדה עם שמלה ויקטוריאנית שקוראת ספר בלטינית מאשר ככוכב סקסי של סלט פירות.

וחבל, כי הגוון החום בהיר שלו הוא הסחת דעת רצינית. כמו שהנאשי ניראה מבחוץ ישן משהו, ככה הוא מחביא בפנים טעם צעיר ומרקם מתפצח. כמו בחורה צעירה עם גזרה לוהטת שמתעקשת משום מה ללבוש בגדים של זקנים.

הטעם של הנאשי מזכיר יותר אגס מתפוח והוא עסיסי מאד. הוא התאקלם בחממות בגולן וכבר כשקוטפים אותו הוא מוכן לאכילה בניגוד לבן דודו, האגס הרגיל, שנקטף כשהוא עוד קשה וצריך תקופת התרככות על המדף. ממש עכשיו מסתיימת תקופת ההבשלה שלו והוא יהיה בשווקים עד אמצע אוקטובר.

השף ניר צוק שליווה את הכניסה שלו לשוק השנה, המליץ לחתוך מהפרי מקלונים דקים לסלט עלים ירוקים עם זרעי כוסברה שנקלו קלות והוא גם מפזר רבעי נאשי טרי על תבשיל עגל, אורז וגרגרי חומוס. הנאשי כמובן טוב גם כפרי אפוי עם מילוי של פירות יבשים ואגוזים אבל הנצחון האמיתי שלו יהיה כשהוא יחדור כמו שהוא, לתיקי האוכל של תלמידי בית ספר. באמת שמגיע לו.