מנשנשים אירופה: ברלין

כמו רבים מבני דורינו נטולי הרצון להביא זאטוטים לעולם זה, היתה לנו עבודה "טובה", דירה בחלק הנכון של דרום תל אביב וחתול. הבנו איך זה עובד: טוב, אך לא מספק, ואם בסיוע נס רפואי נגיע לגיל הפנסיה, נהיה בעיקר עניים ותשושים. אז יצאנו לפנסיה בגיל 30+. השאלה הגדולה -לאן? הודו? יותר מידי ניינטיז! אוסטרליה? יותר מידי קנגרואים! אירופה? כן, אירופה! אותה יבשת קטנה מצפון, ערש התרבות האשכנזית.

אבל מה בדיוק עושים בפנסיה? האם מדובר בכמו חופשה רגילה? קמים מאוחר ומבלים עד הבוקר? או שאולי אמורים לפתח תחביבים? החלטנו לטפח את שני התחביבים העתיקים שלנו, אלכוהול ואוכל, ואולי בהמשך ללמוד לדוג ולארוג בנול. עם החלטה נחושה זו ארזנו מזוודה, מצאנו אמא חלופית לחתול, הפקנו מסיבת פרידה מהחברים ועלינו על מטוס לברלין, שם התמקמנו בוואגן-פלאץ קווירי אנרכיסטי והתחלנו, דרך אתר גרמני מוצלח במיוחד, לחפש בית על גלגלים. אחרי שבועיים של שיטוטים וחיפושים מצאנו קמפר חמוד ונוח, 4100 אירו פלוס הוצאות ביטוח ורישוי ויצאנו לדרכינו החדשה, לא לפני שגילינו את הרוטה רוזה [Rota Rosa].

יום ראשון בבוקר, קר ורטוב. אחרי שיטוט רגלי קצר עם חברתנו שווסטרינה בשכונת קרוייצברג, אזור של סקאווטים, שווקים של מהגרים טורקיים ובתי קפה - בוטיקים- יד שניה של צעירים בוהמיינים שפולשים לאזור ומעלים את שכר הדירה. נגלתה לעינינו "הרוטה רוזה". נזכרנו בדיבר האחת עשר: כל מקום שמלא בשיכורים ב-12 בצהרים הוא מקום ששווה להכנס עליו. התמקמנו בשולחן הפנוי היחידי. ברמן טורקי מבוגר הניח לפנינו את כוסות הבירה המלאות (2 יורו) וחזר לאלת הבייסבול שלו מאחורי הבאר, מתחת למקדש למדונה.

אפריקאי צעיר ונאה דילג מהשולחן שחלק עם עוד שלושה מחבריו שישנו שנת יופי של שיכורים והצטרף אלינו. תוך דקות סיפר לנו על כניסתו האי-לגאלית לגרמניה דרך בלגיה, על קשיי מציאת עבודה, הראה תמונה של בנו, כדורגלן עתידי מפורסם לדבריו, והחל להתמזמז עם שווסטרינה. גבר שיכור ומתנדנד שפך חצי מהבירה שלו על השולחן, והתיישב אף הוא, מלהג בגמגום שיכורים בערבית-גרמנית על מוצאו העזתי, או שמא מזרח ירושלמי. הבלונדינית הקמוטה שישבה על הבאר וניסתה לפלרטט עם כל דבר בטווח ידה צנחה לעברו בכבדות ודרשה שיקח אותה אל ביתה. למרות הפצרותינו שהוא לא ימצא אישה טובה ממנה בגרמניה ואולי באירופה כולה, לא עלה בידינו לשכנעו ללכת איתה וגל נסחפה איתה בריקוד ניחומים. לאחר שעות מספר יצאנו בגילופין אל הקור המקפיא לחפש אוכל.

מאכל ברלינאי אותנטי, המורכב מנקניקיית חזיר מטוגנת בשמן עמוק, עם או בלי צ'יפס, מכוסה באבקת קארי ושוחה בשלולית קטשופ. די מגעיל אפילו תחת השפעת אלכהול. אפשר להשיג בכל פינה בעיר תמורת כ-2 יורו.

מסעדה הודית קטנה נטולת שלט המנוהלת על ידי צמד אחים שהתעניינו בדאגה במצבו הבריאותי הרופף של אריאל שרון. במקום מוגשת ארוחה הודית מלאה וחריפה, דבר שקשה למצוא בברלין. אכלנו קארי כבש מצוין, פאקורה וסמוסה. היזהרו מהפאפאדם – יורו בשביל עיגול בודד, כולל שתי בירות ב-17 יורו. מנות טאלי ב-5 יורו. Lausitzer Str. 6, 10999

מזנון איטלקי בבעלות סורית, שמגיש את הפיצה האישית הזולה בברלין, קוטר 18 ס"מ, מחיר 1.20 יורו, כולל פטריות, שינקין ופלפל חריף. כל תוספת אחרת תקפיץ את מחיר כמעט פי שתיים. Oranienstrasse 33, 10999

קפה-קולקטיב נעים, טעים וזול. חיבור אינטרנט בחינם ואמנות על הקירות. כל יום א' מוגש בראנץ' צמחוני – שלם ככל יכולתך, עוגות וסנדוויצ'ים משתנים, ויסקי ב-3.5 יורו ובירה זולה מבקבוק. מומלץ לא רק לאנרכיסטים ולטבעונים.

Oranienstraße 45, 10969








.

אימביס יפני משפחתי. ככה אוכל יפני צריך להיות. לכל מי שפנטז על מרק האטריות בסרט "טמפופו" ימצא כאן אטריות אודון מושלמות תוצרת בית, שמגיעות בקערת מרק עצומה עם כיסונים ושאר ירקות. טעמנו גם סלמון מאודה טוב, ומנת אווז קריספית עם אורז מתובל בתבלינים מסורתיים, ככל הנראה, שהיתה מוצלחת עד מאד. עם סאקי שילמנו 32 יורו לארוחה משביעה של שלושה איש.

Kantstrasse. 118, 10625