סטאז'ר

כבר איזה 12 שנה - מיד לאחר שהשתחררנו מאחיזת הצבת האימתנית של בישולי אמא - שאנחנו רוצים להיות טריפוליטאים. כמו הרבה מאוד אשכנזים גם אנחנו חוטאים בכמיהה לאותנטיות שמעולם לא היתה נחלתנו - קוסקוס, מפרום, סירים על פתיליות מלאים בשעועית ותרד, ממולאים מיסתוריים, מחבתות עם חלמונים ותבלינים אקזוטיים. ברור שעדיף איזה חור בקיר בפריפריה שמכין סנדביצ'ים מחצי כיכר לחם, אבל לך תמצא מקום כזה שגם עושה משלוחים. אז הלכנו על ד"ר שקשוקה.

מראש לא חשבנו שהשקשוקות של הדוקטור יגיעו אלינו כפי שהן מוגשות במסעדה; זו הרי תהיה כסילות - ביצים צריך לאכול על המקום, ולא אחרי שנסעו על טוסטוס במשך חצי שעה. הזמנו שתי שקשוקות רגילות (24 שקל כל אחת) שהיו סבירות בטעמן - אנחנו אוהבים חריף, אבל לא כשהוא מגיע בגסות ומכסה על היעדר בטעם מצד המרכיבים האחרים - ואף לקו באינפלציה מהתבלין המועדף על המטבח הטריפוליטאי - שמן.

כדי לא לצאת טמבלים הזמנו שקשוקה בוורסיה נוספת, הפעם עם חצילים (28 שקל). אל דאגה, טעמה לא היה נורא כמו שהמראה שלה עלול ללמד, אבל גם לא היה מוצלח מדי. עזבו שנייה את מצב הצבירה הבעייתי, המרקם, או אפילו השמן - השילוב בין הטעם של הביצים, החצילים והתבלינים היה לא טעים ולא השאיר למנה קונים רבים.

על גרגירי הסולת אין מה להתלונן. הם היו דקיקים ועדינים, והשתלבו היטב עם כל תבשיל שהוצמד להם. למשל המרק ירקות הזה, שהגיע עם הקוסקוס קומפלט.

השילוב בין שעועית, תרד ובשר (40 שקל) הוא אחד המופלאים בעולם, אבל יש לו גם 2 מינוסים: א. הוא יכול לגרום לך לרצות למות אחרי שטעמת ממנו ולא הפסקת. ב. אסור לו להיות מתובל בגסות. כמובן שאוכל טריפוליטאי הוא מיסודו אוכל מתובל, שבו המרכיבים פחות חשובים אלא הבישול והתבלון שלהם, ככה שאנחנו לא משווים בין ד"ר שקשוקה לאונמי; אנחנו משווים אותו ביחס לז'אנר. גם כאן היה עודף שמן ניכר ותבלון יתר.

עוד מנה טריפוליטאית מופלאה - שעועית עם קוקלה (מן קציצת סולת), בשר ואפונה. כאן נרשם שיחוק - הקוקלה היתה מצוינת, החריפות בטעם והשעועית והאפונה חיו בשלום זו עם זו.

כדי שלא תחשבו שאנחנו מבלפים, הכנו לכם הדגמה חיה של כמות השמן הנוזלי ששפכנו מכל מנה בטרם אכלנו אותה.

זהו, רבותיי, המרכיב החשוב ביותר בארוחה טריפולטאית. הלחם הזה - סכנה בריאותית מתקתקת וללא אזהרה - כבר כמעט ונעלם מהמטבח של מפונקים כמונו. אבל פרוסה בצועה שלו עם צ'רצ'י (ממרח דלעת חמצמץ-חריף), טבילה שלו בשקשוקה או בכל אחד מתבשילי השעועית, הם התענוג האמיתי כאן. והוא עוד מגיע חינם.

התחזרנו והתפוצצנו. מגיע לנו. זה העונש למי שאוכל יותר מדי קטניות בבת אחת. שבענו שישה אנשים ב-200 שקל ונשאר לנו לא מעט אוכל כרזרבה. זה לא היה מבריק או טוב בשום אופן, אבל הזמנה ממוקדת יותר יכולה להיות יעילה מאוד וגם זולה. כל זאת כשמתעלמים מתהילת העבר של הדוקטור שככל הנראה מתאימה לעשורים אחרים, ומהשירות קצר הרוח לו זכינו בטלפון.