כל היין

יקב אסיף הוא יקב צעיר ומסקרן הממוקם בערד, שיינותיו זכו השנה להישגים מאוד מרשימים בתחרויות היין הישראלי "Best Value" ו"אשכול הזהב". מה שמעניין ביקב, זו העובדה שהוא התחיל בכלל בתור "נגוסיאן", שזה כינוי לסוחר יין בצרפתית. כלומר, התחלתו היא בקניית יינות גולמיים מיקבים שונים, שמהם היו מכינים בלנדים וערבובים ומבקבקים את התוצר תחת התווית של אסיף. רק לאחרונה החלו ביקב אסיף לייצר את היינות מהתחלה ועד הסוף, ובבציר 2008 יש לאסיף שלושה יינות לבנים פרי ידיהם.

זהו בלנד של שלושה זנים הנוצר מהניסיון לייצר הרמוניה של טעמים ותחושות כמו שלדעת היינן יין צריך להיות. על הבקבוק כתוב שמרקם היין הוא "פריך". בשבילי פריך זו מילה שמתאימה לתאר בייגלה, אבל מהטעמים של היין אני מבין את הפריכות כמשהו שמרגיש קל, חמצמץ וטרי. היין נגיש, עם טוויסט ערסי וצל של מתיקות וטעמים של לימונצ'לו ופירות מסוכרים - זה בדיוק מה שגרם לי להמשיך ולשתות אותו. בקבוק כזה אמור לעלות בחנות 70 שקלים.

גם פרח' לא קטן עם המון טעם וגם סופר רענן ועם ריח של תפוח בשל - והרבה ממנו. היין הזה, למרות שכולו שרדונה, לא שהה בחבית אף לא דקה וככזה יש בו משהו נודיסטי שלקיץ ישראלי הוא תענוג. זהו לא יין אלגנטי, אבל בהשוואה לקודם הוא יותר מפוקס, רגוע והטעמים שלו הולכים לכיוון אחד. כנראה שבזה גם טמון הקסם שלו כי היין זכה במקום הראשון ב-Best value בקטגוריית שרדונה. הבקבוק מכיל 14.5% אלכוהול, שזה לא מעט, אבל איכשהו לא מרגישים את האלכוהול, מה שגורם לשכרות קלה כבר בכוס השניה. מעולה למסיבות. המחיר 70 שקלים.

היין הזה הוא אולי גולת הכותרת של היינות הלבנים ביקב אסיף והוא גם עולה יותר משני האחרים – בסביבות 85 שקלים. היין שהה בחבית מה שהופך אותו לבשל יותר, ולטעמי גם טעים יותר. הוא בדיוק ההיפך מ"פריך" - הוא שמנוני ועם זאת לא מכביד כי יש בו איזושהי טריות פרחונית וקווים מתקתקים. בכלל הענב הזה, ויונייה, הוא ענב צרפתי די חדש בארץ שמקורו בצפון עמק הרון - מה שאומר אקלים חם יחסית המייצר יינות ידידותיים למשתמש - והיין הזה אכן ידידותי.

בשמות היינות של אסיף, כמו בהרבה מהיינות הישראלים, שזור רכיב משיחי (או לחילופין יפה ירקוניאי) ובד בבד מוטבע על התווית לוגו שמשדר בדיוק את ההיפך – טבעת זרת של אציל אירופאי שהשאיר את חותמו על הבקבוק. בעיני השילוב הזה לא משהו.

אם כבר מתעמקים בתוויות של יקב אסיף מתגלה מופע מעט מוזר: מישהו עבר בקבוק בקבוק והשחיר עם טוש אזור בתווית האחורית. מבירור קצר ולא רשמי הסתבר שהאזור שהושחר הוא היתר הכשרות של היין. בעלי יקבים צריכים להגיש בקשה להכשר כל שנה. לפי השמועה - בגלל שבעל יקב אסיף, שהוא אגב שומר מצוות אדוק, הביע בתקשורת תרעומת על הנהלים הארכאיים של הרבנות האוסרים על יהודי שאינו שומר שבת לגעת ביין כשר - החבר'ה ברבנות החליטו לייבש אותו ולשים את הבקשה השנתית שלו להכשר על Hold. הבקשה עדיין תקועה איפושהו במסדרונות הבירוקרטיה של הרבנות, ומשיקולי איכות החליטו ביקב אסיף להוציא את היינות לשוק ולוותר בשלב זה על הכשר.

כרגע אפשר להשיג יינות אסיף בעיקר בחנויות יין בירושלים ובכמה מסעדות - בתקווה שהבשורה תתפשט בקרוב גם למרכז.