משנה מילוי, משנה מזל

בשבוע האחרון, הגיחה לחיי איזו הבנה מאוד משמעותית. אחרי תקופה מסוימת, שארכה בדיוק את הזמן שהייתה צריכה, התבהר לי שלעיתים אנחנו מחזיקים משהו רק מהפחד שאם נשחרר, לא יהיה לנו במה להתעסק. לא יהיה ריגוש. הפחד הוא בעצם להישאר ריקים. האמת היפה בכל הסיפור הזה, היא שכאשר ריק, יש מלא מקום למשהו חדש. יש אינסוף אפשרויות להתמלא בהן. כל כך פשוט, אבל גיליתי את זה רק עכשיו.

הילדים שלי מאוד לא אוהבים שאמא שלהם מדברת דיבורים רוחניים. זה אפילו ממש מביא להם עצבים. לפעמים, כשאני מאוד רוצה ללמד אותם על החיים, אני משתמשת בשפה של דימויים, של ציורים. לרוב זה נכשל והם פשוט חושבים שאמא שלהם פסיכית. אבל לפעמים, איכשהו, זה עובד.

הבן הצעיר שלי, מאוד אוהב לאגור דברים. הוא אספן סדרתי ולעולם לא מוכן להיפטר מכלום. האוסף החביב עליו מכל הוא כסף. את הקופסה שלו הוא אוהב למלא בכל סוגי הכסף שידו הנחושה מצליחה להשיג (והיא מצליחה!). יש שם מטבעות של עשר אגורות, של שקלים, כמה סנט, דולר אחד, מטבעות מסין ועוד כמה שכבר נכחדו מהעולם.

השבוע, הוא רכש בכל כספו אריזות של GOGO'S, שזה האוסף הכי לוהט כרגע. אני מתביישת לספר כמה בדיוק הוא רכש, אבל מדובר בכמות מכובדת. לאללה.

מה לא עשיתי כדי למנוע את המהלך הזה. הסברתי לו שכדאי לו לחסוך, הסברתי שאנחנו עובדים קשה בשביל הכסף ואי אפשר ככה "לשרוף" אותו על שטויות. בקיצור, את כל אותם משפטים פולניים שגדלנו עליהם (וכן, היה שם גם "כסף לא גדל על העצים"), אבל הוא לא הבין בשום אופן למה אסור לו לעשות כרצונו בכסף שהוא שלו. בסוף נכנעתי. הילד צעד בתחושת ניצחון עם קופסת המטבעות המלאה שלו למכולת של אלי, רוקן את תוכנה ומילא אותה באוסף הנכסף.

כל היום הוא עשה דאווינים על החברים שלו והתהלך בתחושת סיפוק. אבל לקראת הערב, משהו אצלו החל לדעוך. לפני שהוא נרדם ירד לו האסימון. "עכשיו אין לי כסף. בכלל. כלום." הוא פצח במונולוג קורע לב. כשאמרתי לו שהוא צריך לשמוח כי הוא קיבל שיעור חשוב, זה רק הרגיז אותו עוד יותר. "על איזה שיעור את מדברת? את רואה פה מורה?" הוא צווח עלי.

כשהוא טיפונת נרגע, ניסיתי ללמד אותו כמה זה נפלא שאפשר למלא את הקופסה כל פעם במשהו אחר. פעם זה כסף, פעם זה קלפי סופרגול, פעם זה GOGO'S ולפעמים הקופסה פשוט ריקה. וטוב שהיא ריקה, כי רק ככה אפשר למלא אותה במשהו חדש.
זה היה המקום ששוב דחפתי לו דימוי מעולם הבישול. בעיניי, מה שמסעיר בהכנת ממולאים, זה שכל פעם המילוי הוא אחר וחדש.

זו לא השיטה הקונבנציונלית להכנת פלפלים ממולאים. זו שיטה נהדרת.

חומרים:
8-10 פלפלים בכל מיני צבעים
400 גרם בשר טלה טחון
200 גרם צנוברים
כוס בורגול עבה
צרור פטרוזיליה קצוץ דק
צרור כוסברה קצוץ דק
1/2 כוס נענע קצוצה דק
בצל גדול קצוץ
2 גזרים חתוכים לקוביות קטנות
2 גבעולי סלרי קצוצים
1/2 כפית כמון
1/2 כפית בהרט
מלח
פלפל שחור גרוס

לרוטב:
1/3 כוס שמן זית
5 עגבניות חלוטות ומקולפות קצוצות
1 פלפל חריף
1 בצל קצוץ
5 שיני שום קצוצות
קופסה קטנה רסק עגבניות
2 ענפי בזיליקום טרי
1/2 כפית פפריקה מתוקה
מלח
פלפל שחור גרוס
קורט כמון
כפית סוכר (או יותר, לפי הטעם)
כוס וחצי מיץ עגבניות (או מים)

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור לחום מקסימלי. קולים את הפלפלים עד שהם מתרככים (משהו כמו רבע שעה).

2. מכינים את הרוטב: מתחילים מהבצל, מטגנים עד הזהבה, מוסיפים את העגבניות ומטגנים כשתי דקות. מוסיפים את יתר החומרים (פרט לבזיליקום) ומביאים לרתיחה. מנמיכים את האש, ממשיכים לבשל מכוסה כחצי שעה. מוסיפים את הבזיליקום ומבשלים עוד חמש דקות.

3. מכינים את המילוי: מחממים שמן במחבת גדולה. מזהיבים את הבצל מספר דקות ומוסיפים גזר וסלרי. מערבבים. מוסיפים את בשר הטלה ומערבבים היטב כדי למנוע גושים. ממשיכים עד שהבשר משנה את צבעו. מוסיפים צנוברים, מתבלים ומוסיפים בורגול, פטרוזיליה, כוסברה ונענע. מערבבים.

4. מוזגים מים רותחים בכמות שתכסה את התערובת בחצי ס"מ. מכסים וממשיכים לבשל על להבה נמוכה כעשר דקות.

5. מסירים את החלק העליון של הפלפלים ומרוקנים מגרעינים. שומרים את ה"מכסים" בצד.

6. מחממים תנור לחום של 180 מעלות.

7. יוצקים מעט מהרוטב לתבנית. ממלאים כל פלפל בעדינות בתערובת. לא דוחסים.

8. מסדרים את הפלפלים הממולאים בתבנית עם שכבת הרוטב הדקה. יוצקים על כל פלפל כף מהרוטב וסוגרים עם ה"מכסה" שהורדנו.

9. יוצקים את יתרת הרוטב על הפלפלים, מכסים ברדיד אלומיניום ואופים כחצי שעה בחום של 180 מעלות.