מאממת

הדירה הצנועה והנקייה של אמה קליין ובן זוגה פלוס חנה, החתולה האסופית, באחד הרחובות היותר רגועים של שכונת פלורנטין בתל אביב.

אמה קליין (28), אולי הבחורה האידיאלית ביותר לנישואים שפגשנו במסגרת "מבשלים בבית" ואולי בכלל, הגיעה לארץ לפני שנה וחצי, אחרי חיים רבי תהפוכות גיאוגרפיים. בשל היותה בת לאמא בריטית ואב שוודי, שגם להם מורשת פתלתלה, היא בילתה את ילדותה בשבדיה, עברה לבריטניה, משם הגיעה לישראל ובקרוב היא שוב חוזרת ללונדון. מה יצא לה מזה? חוץ מחיים עשירים ומלאי חוויות, היא דוברת שבדית, אנגלית, צרפתית, איטלקית וגם קצת עברית.

אם זה לא מספיק אינטליגנטי, יש גם מסמכים שיעידו שהבחורה כזאת, כמו תואר שני בפוליטיקה של המזרח התיכון ובעתיד הקרוב גם לימודי משפטים והתמחות במשפט בינלאומי. כל האריזה הזאת מגיעה יחד עם מתיקות אנגלו-סקסית, שיזוף תל אביבי ושמחת בישול אמיתית, כמו גם גינת ירק מלבלבת של פלפלים, חצילים ועגבניות שקליין מטפחת בחצר האחורית.
לצערכם, הבחורה כבר התארסה למישהו שהוא ממש בר מזל. אאוץ'. תקנאו.

בתרגום חופשי לעברית "התרד המתובל שלי" או כמו שקליין אומרת: my spicy spinach thing.

בתור מי שגדלה בשבדיה לא כמקומית, ובנוסף גם יהודיה, קליין מצאה את עצמה במעגלים חברתיים של בני מהגרים. "תמיד הרגשתי שאני משתייכת לקבוצת המיעוטים" היא אומרת (זה גם רמז מקדים למאכל שעומדים להכין). חברי הילדות שלה היו קשת צבעונית של ילדים מכל העולם - אירן, עירק, זמביה, טורקיה, מקסיקו, אוגנדה, סומליה, יוון ועוד. זה אומר שבזמן שזכרונות הילדות הארצישראליים שלנו הרקיעו לגבהים קולינריים של שניצל ופתיתי בן גוריון, קליין התנסתה בתבשילים אקזוטיים מעומק יבשת אפריקה. זה לא דומה בכלום למאכלים הצפון אפריקאיים שכולנו מכירים. התבשילים האפריקאים מבוססים על הרבה בצל, עלים ירוקים ודגים מעושנים שמשתתפים בתהליך הבישול. כן-כן, דגים מעושנים מבושלים.

קליין חובבת הבישול, למדה את המלאכה מאמה וכבר מגיל 10 היתה מופקדת על ארוחה משפחתית פעם בשבוע. אמא קליין שחייתה בין השאר באיטליה, שמרה במטבח על מסורת איטלקית במקום זו הבריטית. אחרי הסטאז' בבית הוריה היא הפכה במשך הזמן למבשלת הקבועה של כל החברים ויצרה מטבח עצמאי בו מעורבבות השפעות האפריקאיות בחומרי גלם אופייניים לממלכה המאוחדת ולשבדיה, וכמו גם מסורת איטלקית. אם תרצו מנה, זו מנה שהיא תבנית נוף ילדותה.

תבשיל חריף בטעם שלא מזכיר שום דבר שישראלי ממוצע טעם. לנועזים בלבד! לא מתאים לכל מי שמחשיב המבורגר, פיצה או פסטה כאוכל הכי שווה בעולם (ממני היה צריך לנתק את הסיר בכוח).

החומרים (ל-4-5 סועדים):
5 כפות שמן קנולה, תירס או חמניות
3 בצלים גדולים, חתוכים לסהרונים דקים
פלפל אדום סופר חריף
2 קופסאות של תרד (במקרה הזה קליין השתמשה בעלי מנגולד, ללא הגבעול הלבן)
2 כפות של ציר ירקות
דג מקרל מעושן, פרוס לרצועות
קופסה וחצי של פטריות שמפיניון חתוכות גס
קופסה של פטריות יער חתוכות גס
6 פטריות שיטאקי חתוכות גס
חבילה קטנה של פטריות אנוקי


אופן ההכנה:
1. מטגנים את הבצל ממושכות על אש בינונית, עד שהוא שקוף ורך לגמרי.

2. קוצצים את הפלפל החריף לחתיכות קטנות ביותר, כמעט פירורים, ומוסיפים לבצל המטוגן.

3. בינתיים חולטים את התרד בקערה גדולה עם מים רותחים (כ-15 דקות). כאשר התרד מאבד אחוז ניכר מהנפח מעבירים אותו למסננת, ומאפשרים לשאריות המים לטפטף בהדרגה.

4. במחבת גדולה מאדים את הפטריות, ללא שמן, ומפזרים מעט מלח. זה עוזר לפטריות לשחרר את הנוזלים לתוך המחבת.

5. מאפשרים לפטריות להפוך ליבשות יותר (כ-5-10 דקות על האש), ומעבירים להמשך טיגון עם הבצל.

6. מוסיפים גם את התרד, ואת ציר הירקות מומס בשתי כוסות מים רותחים, מערבבים היטב ומוסיפים את רצועות המקרל. מבשלים כ-20 דקות נוספות.

7. מגישים עם אורז בסמטי.

• לא מומלץ להשתמש בשמן זית, הוא לא מחמיא למנה.
• מומלץ להצטייד בסיר עם תחתית עבה לטיגון הבצל.
• את הפלפל החריף יש לחתוך בעזרת כפפות או סכין ומזלג, כדי להימנע ממגע ישיר.
• ניתן להשתמש גם בדגים מעושנים אחרים.
• חשוב להקפיד לקלף את העור מהדג, אם יש.
• ניתן להוסיף בסוף מעט חומץ (כפית תספיק).