השף אייל שני, משורר האוכל הלאומי שיכול לקחת בסיבוב את נתן זך באמצע ארוחת צהריים, הוא חלק מפאנל השופטים בתוכנית מאסטר שף שעולה היום (יום חמישי 14.10 בשעה 21:00).
נאמרו ונכתבו כבר אלפי מילים על הדיבור הייחודי של שני ונערכו וויכוחים האם הוא תורם או מבזה את הדיבור על אוכל. אז אנחנו, במקום לדבר סחור סחור פנינו אל אייל כדי לקבל הסברים ופרשנויות על משפטים שונים שתשמעו בפרקים הקרובים של התוכנית. להגיד שהבנו את הפרשנות? לא ממש.
האוכל מת, והבשר עומד לו זנוח ורק המנגו ממתיק את זה כאילו זה סוכריות מרמאללה
"אני משווה את המנגו לסוכריות והכוונה בסוכריות מרמאללה היא שהן סוכריות טובות שמשמחות ילדים קטנים. אם אני אומר שהבשר עומד זנוח, זה ממקום שעוסק בקשר בין האדם שבישל והניח על הצלחת ובין מה שעומד עליה. כאן האדם שבישל את המנה לא מקיים ערבות מלאה על הבשר, והוא צריך להיות אחראי אליו. למי שבישל את המנה הזו אין את הכוח להיות ערב על הבשר".
יער נשרף, הכל עומד בפני כלייה ולך בא אור באוכל. אני לא יכול לשאת כמה זה דומה לעצמי. זה הרגע שבו אני מתאהב בעצמי, בניגוד לרגעים שאני לא יכול לשאת את עצמי
"זוהי תחושה שכל הקלפים של טעמי האוכל נטרפים וזה נראה כמו על סף כלייה ממשמשת ובאה. למצב הטרמינלי הזה, יש בו פתאום אור לפיתוי חדש לגמרי. אולי בשל כך התקנאתי במנה הזו".
לאוכל הזה יש טעם של וילונות מוגפים
"הטעמים הם תחושות עמוקות של צל שנוצר כתוצאה מעזיבה, הטעם הוא אטמוספירה של מצב מאובק וחסר כל. טעם עם גוון כהה ללא נקודות מיקוד".
אני אהבתי את זעקת הפטרוזיליה שבקעה ממך מול המחבת. כל זעקה כזאת היא כמו זעקת הלידה שלך
"ברגע שנוגעים באוכל מייצרים פציעה ושינוי, והפציעה היא ממש זעקה. הכוונה היא למין אינסטינקט פנימי. כאן מי שבישל את המנה קלט את הזעקה הפנימית והנציח אותה על הצלחת".
את לקחת אפונים והעברת אותם מימד. שמת אותם במקום מאד לא ברור, מאד לא שקט, מאד לא סופי, מאד בועט. אני מאד אוהב את זה
"אוכל הוא כמו גלולה פסיכיאטרית. הטבח כל כך מעורב במה שהוא עושה עד שהנפש שלו מרגישה כמו הדברים הראשוניים האלוהיים. במעורבות שלנו כלפי חומר הגלם שנובעות מהזדהות כאן רמת הנפש שווה. האדם מצטרף לחומר הגלם. כאן האדם בועט ולא נרגע. כמו להקפיא איזה רגע".
אני שונא סלרי, שתלטן עלוב שכמותו
"זה מי שהוא. שם את ריחו המיוזע על כולם ללא הצדקה. וולגרי".
צר לי. אתה קורבן. אתה קורבן של שרלטנות של ספרות קולינרית ושל סדרות שעוסקות בפשטידות ואספרגוסים
"יש היום בארץ המון סדרות של ספרי בישול. אלה ספרים על פורנוגרפיה של אוכל: אין אוכל בקלי קלות, אין עוגה ב-5 דקות. גם לחתוך פרוסת לחם כמו שצריך זה מאמץ נפשי מטורף. רק חבל שככה לומדים לבשל, במקום ללמוד על אהבה לומדים פורנוגרפיה".
אתה הכחדת את אמא שלך מתוך הבישול
"תחושה של אדם שיש לו זיכרון עמוק של בישול אבל רואים שבתוך הזיכרון יש שכבה של הכחדה, התכחשות".
ואלה משפטים שאולי תבינו לבד:
אני רוצה להגיד לך, אין לי סבלנות אליך שניה אחת, ואני אעביר אותך.
אני בין רוצה לזרוק אותך מחוץ לגדר של מחנה האימונים לבין תקווה זעירה שאולי, טראח, תיפתח בך פיונית אחת ותקבל פעם אחת בחיים שלך השראה אמיתית.