חברים מבשלים לעומר: אהרוני במטבח

שירלי טמפל אמרה שבגיל 12 הפסיקה להאמין בסנטה קלאוס מפני שביקש ממנה חתימה בקניון. כפארפרזה על המשפט הבנתי, בגיל 24, שאהרוני הוא קודם כל בן אדם אמיתי ורק אחר כך שף מפורסם שרואים רק דרך המסך.

נאמר זאת כך, מעטים-אם בכלל-השפים שטלפון אחד יספיק כדי שהם יתיצבו במטבחו של טבח אנונימי וצעיר ויסבירו לו במשך שעה ארוכה כיצד מכינים מג'דרה של בורגול ועדשים ועל הדרך ידברו על מוזיקה, תערוכת אומנות בניו יורק וסדרה חדשה שעולה ממש בקרוב בטלוויזיה.

זה אהרוני. האיש התייצב עם מכנס סגול זוהר במטבח שלי ופשוט כבש אותי.

אולי זהו סוד הקסם של אהרוני. אולי השף המפורסם ביותר בישראל ועדיין נטול אגו ואינטריגות. הוא אחד האנשים שאני הכי נהנה לשבת איתו לקפה ולקשקש על העולם, כי אצלו האוכל הוא רק תירוץ כדי לחקור עוד תרבות, הוא מבין שמוזיקה היא דרך חיים, הוא נושם אומנות ומפלרטט עם אופנה.

כשרק התחלתי לבשל באופן מקצועי ידעתי שהכבוד הכי גדול יהיה לבשל לישראל אהרוני. אני זוכר את היום שבו הוא הגיע לבית קפה-מסעדה "דניאלה" לאכול פנקייקים ואני חשבתי שאני מתעלף על הפלנצ'ה. לא האמנתי אז שיום יבוא ואהרוני יבשל לי. אבל כבר נגיע לזה.

אני ממש לא מעוניין לספר לכם על ההסטוריה של אהרוני, כי בשביל זה המציאו את גוגל, אז אל תתעצלו – ובמידה ולא גרתם בישראל בשלושים שנה האחרונות - תקראו שם. האיש החייה ויש יאמרו הקים את הקולינריה בארץ.

אבל לעניינינו: קערה ענקית של ירקות כבר חיכתה לי בסלסלה על השיש במטבח הענק בביתו של אהרוני. "קח קולפן", אמר, "אתה עובד איתי וזה לא מעניין אותי אם זה לא מסתדר לך בבלוג".

אז קילפתי. סלק, שאלוט, ג'ינג'ר, גזר ושום.

אהרוני כבר טיגן את גרגירי הכוסברה והפלפל החריף.

פעם גיגי אשתו סיפרה לי שהם הסתובבו ברחוב ומישהו צעק להם: "אהרוני תכין לי טוסט". זה הצחיק אותה. "עומד שם אהרוני וכל מה שהבן אדם רוצה זה טוסט". אהרוני מצדו תמיד מתעצבן שחושבים שכל מה שהוא אוכל בבית זה קוויאר וכמהין. אז פתחתי לו את המקרר.

אבל אולי זה כל היופי שבעניין. אהרוני הוא האיש שלימד אותי את אחד המשפטים החשובים שיש: "אין במקום יש בנוסף". זהו ללא ספק המוטו הכי טוב שבן אדם יכול לאמץ לעצמו. הדוניסטי, נהנתני משהו, אולי קצת מתעלם מהמציאות אבל עדיין משהו שכדאי לשמור טוב בכיס וקרוב ללב.

בינתיים במטבח פתחנו צנצנת של רכז רימונים אמיתי. מאיראן. מסוג הרגעים שבהם מצטערים שאין שלום.

הירקות נכנסים לקדרה, אחריהם תבלינים ומעט סילאן.
וכל הזמן הזה חשבתי שהוא עוד יפתיע אותי עם קציצות עסיסיות שיתקלחו להן ברוטב החמוץ-חריף-מתוק שבסיר.

אז חשבתי.

האמת שהן באמת לא היו חסרות שם. שמנת חמוצה שמנה התווספה לה בנוחיות על המנה. אושר בצלחת.

אז אם גם אתם טבחים צעירים בתחילת הדרך ונתקעתם בלי מתכון לארוחת שישי תתפלאו כמה נחמד יהיה האיש בצד השני של הקו.

חומרים:
20 בצלי שאלוט/פנינה
6 שיני שום
5 ס"מ ג'ינג'ר
1 פלפל חריף
6 סלקים קלופים
8 גזרים קלופים
2 כפות רכז רימונים אמיתי
1 כף פפריקה חריפה
1 כף פפריקה מתוקה
1 כף גרגירי כוסברה
1 כף סילאן או סוכר חום
4 כוסות מים
גביע שמנת חמוצה או יוגורט

אופן ההכנה:
1. קולפים את כל הירקות.

2. בסיר רחב עם מעט שמן זית חורכים את השום, ג'ינג'ר, פלפל חריף וגרגירי הכוסברה.

3. מוסיפים את הסילאן, רכז הרימונים ופפריקה חריפה ומתוקה.

4. יוצקים את המים ומביאים לרתיחה. מתבלים במלח ופלפל שחור. טועמים ומתקנים תיבול במידת הצורך.

5. מכניסים את הירקות לתוך הסיר עם הנוזל ומבשלים אותם באיטיות כשעה עד שעה וחצי או עד שהירקות רכים אך לא סמרטוטיים והחשוב ביותר הוא שהרוטב עוטף אותם בקרמליות החמצמצה שלו. אסור שהרוטב יהיה נוזלי. הרוטב שמתקבל הוא קטיפתי וחמוץ-חריף-מתוק.

6. כף של שמנת חמוצה ומגישים מיד.