באיטינגן, שווייץ ישנו כפר נזירים קארטהאוזי. שם הם מנהלים משק דמוי אוטרקי: דבר לא מגיע מהחוץ. בעצמם הם חובצים גבינות, מגדלים עשבי תיבול, מתסיסים בירה, כורמים, זורעים וקוצרים, מארחים במלון נקי, מלקטים פירות, גוזמים מבוכים משיחים, אופים עוגות שוויצריות פלאיות, מיבשים תפוחים ואגסים ומתפללים.
מחוץ לשער הכניסה עומד סוס חום, שותה משוקת בת מאות. חוסה מתחת עץ דובדבן, עמוס פרי. ה"דובדבן שבקצפת", הקצה הגבוהה של הטוב. כשמרימים יד לקטוף מהפרי, עולות שאלות. למה לשתול דובדבנים בכניסה למנזר? דווקא סמל המיניות הנשית האלמותי?
נדמה כי הדובדבן שתול בכניסה למנזר בגלל אמונתם של שווייצרים קתולים המאמינים שהאלוהים שם את הפטוטרת בדובדבן כדי להדגים את המורכבות בבריאתו. מורכבותו של עץ הדובדבן הוא הקשר היחיד שיש לנזירים עם הנשיות.
מספיק לקחת ביס, להשאיר חצי דובדבן ולהסתכל , פתי מי שלא מוצא שם פות. דובדבנים חבויים ומחביאים סוד, אדומים ועסיסיים, מסתוריים והפכפכים, הם יפים. בספרות הלסבית וגם בטקסטים השיקספיריים הם מסמלים קרבה ואינטימיות נשית, פיתוי, לעיתים מלכותי (לרוב באירוניה), כזיווג, ובהקשרים של משחקים עם השטן.
לאורך השנים, נתפס הדובדבן כסמל לטוהר: הפתגם "נערת דובדבן" כחלופה לבתולה, "אן שירלי" מהאסופית רוכבת בשדרת פריחת הדובדבן, דובדבנים שנתלים על "עץ הבריאה" כסמל למריה, ענפי דובדבן שנתלו בהרים מעל דלתות של נערות ביישניות, שילבלבו, שיפתחו. כולם סמלי נערות, בתולין.
לעץ הדובדבן ישנם מנהגים שקשורים לתום התום: ביום ברברה הקדושה שוברים ענף ושמים בדלי מים קרוב לאש. החום מעודד את הענף לפרוח, אם בערב חג המולד הוא פורח הנערה שהשגיחה בו תמצא בעל טוב במהלך השנה. אמונות טפלות כמו לאכול דובדבן ולספור את הגלעינים: השנה, שנה הבאה, מתישהו והרביעי: לעולם לא. שיטת ניבוי "מדעית" לשאלה מתי מתחתנים. אחרת היא לשים גרעין בין שתי אצבעות ולצבוט, אם הגלעין פוגע בתקרה אז החתונה קרבה.
בסקוטלנד לפני מאותיים קראו להם "האקברי". אנשים הוזהרו לא להשתמש בעץ לאף מטרה כי העצים שייכים למכשפות. הם גם הנשיות המסוכנת, המתפרצת, האחרת. דימוי כזה מוקצן מופיע בסצינת הדובדבנים של מיניות שעולה על גדותיה ב"מכשפות מאיסטוויק", הם סמל לנשים חזקות מדי, הרסניות.
דובדבנים הם סמל לפיריון, לאמהות של גדולה. בסיפור ממקור אנגלי יוסף ומריה ההריונית הולכים בבוסתן והיא מבקשת שיקטוף לה דובדבן. יוסף מסנן משהו כמו "שמי שהכניס לך יקטוף לך". ישו, מהבטן, דיבר עם העץ שיכופף את ענפיו ויגיש לאמו פרי, יוסף התבייש לו .
נזיר קארטהאוזי הולך בתוך המבוך הגזום, כמה צעדים מעץ הדובדבן. במקום מוגן מחוץ, מנשיות. הוא מספר לילד מעשייה מקומית על גמדים שהיו עוזרים לבני אדם לבצע מטלות ועל רועה אחד שהיה לו עץ דובדבן. כל שנה בלילה שלפני הקטיף נעלמו הדובדבנים מהעץ וסודרו על הבלקון לייבוש לקראת החורף. הרועה מאוד רצה לדעת מי אלה מסדרי הדובדבנים, ובשנה שלאחר מכן הוא פיזר אפר סביב העץ כדי שיוכל לעלות על עקבותיהם. בבוקר, הדובדבנים הונחו לייבוש, ובאפר נראו רגלי אווזים, ובגלל שניסה להבין מה גורם לסדר הזה, הגמדים לא עזרו יותר לבני האדם. כך אמר הנזיר, הציץ על סמל הנשיות מחוץ לחומות והמשיך לנקות את המבוך.