כל מי שרוצה להפתיע במסגרת ט"ו באב בשוקולד, נתקע בדרך כלל מול סוגייה. שוקולד חלב או שוקולד מריר? חברי מערכת וואלה! נרתמו לסייע במשימה ראש בראש יינסו לשכנע אותכם, מהו השוקולד המושלם. לא נותר לכם אלא להצביע.
שוקולד מריר
נסו לדמיין איך היה העולם נראה בלי שוקולד מריר. בלי הטעם החד הזה שמתגלגל על הלשון, בלי פרלינים קטנים שמתפוצצים ממרירות מתקתקה. אין ספק, מראה קודר. הווריאציה המרירה של השוקולד, הערצתנו את השוקולד נטועה ביכולת המופלאה שלו לשחרר אנדורפינים במוח שעושים נעים, ובמצבים מסוימים גם ממכרים. וכמו בכל סם, עדיף שיהיה כמה שיותר איכותי ומזוקק. בהתמכרות כמו בהתמכרות, לא הולכים על גירסאות נחותות. שוקולד שיש בו פחות מ-35% קקאו, לא מסווג בכלל כשוקולד. לכן מי שמחפש איכות, לא ימצא את זה בחלב.
אחרי ששוקולד החלב נמאס אי שם בסביבות גיל 16, עוברים למריר. בפארק השוקולד מהסרט "צ'ארלי בממלכת השוקולד", העניין מתחיל בגיל צעיר אף יותר, כשהפארק המיועד לילדים, היה עשוי כולו משוקולד מריר. כי מה לעשות, עם עובדות קשה להתווכח. בשוקולד חלב אחוזי הקקאו מתחבאים מאחורי טיעונים מקושקשים של "נמס בפה". במריר, לעומת זאת מספר אחוזי הקקאו מתנוסס בגאווה. ככל שהוא עשיר יותר, אחוזי הסוכר יורדים. לכן רבותי וגבירותיי, הסיכוי לפתח צמיג ספייר, גדול יותר בקרב אכלני שוקולד החלב.
המריר ידידותי גם לאלרגים ללקטוז, כי הוא נטול רכיבי חלב. מה גם שאין אפטר-טייסט שמנוני כמו אצל הצ'ילבה החלבית. ובכלל למי שמטפח יחסים עם השוקולד לטווח ארוך, כדאי להתחיל לשנן מחקרים שהראו, שצריכת מריר במידה, מסייעת להורדת לחץ דם והוא ולא אחר, מקל על עייפות (פראייר מי שמביא שוקולד חלב למבחנים ארוכים).
הוא גם ממותג בסטייל, ומככב בחנויות בוטיק שחווית הקניה בהן מסחררת ובסופה יוצאים עם אריזות מעוצבות להפליא. הוא הולך מעולה עם וויסקי, אגוזים, דובדבנים ומה לא, ולא חייבים לרדת על חפיסה, אפשר לרכוש רק פרלין קטן ולהתמוגג. בבישול משתמשים כמעט רק בו, כי בעוגה מתוקה ממש לא צריך עוד סוכר. להיפך. המרירות העדינה של השוקולד, היא שיוצרת מורכבות טעמים ועומק. אותו הדין לגבי וופל בלגי, או שוקו חם שהמריר מצליח להעלות לשיאי טעם.
אם אתה רוצה להשקיע בבחורה, תשקיע. אם במתנה רומנטית ואלגנטית עסקינן, אין ספק שהפאסון של השוקולד המריר לוקח . וכולן יודעות שמריר איכותי עולה קצת יותר, אז אם כבר שוקולדים, תהיה לארג'.
בואו להמשיך את הוויכוח בין מריר לחלב בעמוד הפייסבוק שלנו
שוקולד חלב
אחרי שהשוקולד בצורתו הגולמית הגיח לאוויר העולם, נותרה בעיה. היה צריך להמציא משהו שיעשה אותו לטעים. מיד אחרי שנהגה הקונספט המהפכני של טבליות השוקולד, לקחו השוויצרים החביבים על עצמם את המשימה. בכך תרמו את התרומה השניה הכי חשובה שלהם אחרי הניטרליות לעולם: שוקולד החלב.
טעמו של שוקולד חלב לעד יהא בעשירייה הפותחת של הטעמים שנתקלנו בהם כילדים ובהם התאהבנו לנצח. אגב, גם חברים אחרים ברשימות הילדות, כמו שוקו בשקית או שוקולד למריחה, לא לגמרי רחוקים מהטעם הנוסטלגי הזה.
לכל אחד יש את זיכרון קוביית השוקולד שלו, לפעם הראשונה שבה ירד על חפיסה שלמה בלי לשים לב, או סירב לכבד ילדים אחרים כי רצה יותר לעצמו. עד היום, כל ביס מעורר געגועים לימים אחרים בהם היינו צעירים, תמימים וחייכנים ועם פחות נטייה להשמנה.
מכאן המסקנה הבלתי נמנעת, ילד שמגיע לעולם טאבולה ראסה, לפני ששוטפים לו את המוח, יודע מה טוב לו הרבה יותר ממבוגר.
ראיתם פעם ילד קטן טורף שוקולד מריר? אז כל אותם אלה שעברו ביום בהיר אחד לשוקולד מריר, יעני "התבגרו"? תעשו טובה. חוץ מהדאווין אין שם כלום. אנשים אוכלים את זה רק כי זה פלצני, כדי להגדיר את עצמם כאניני טעם. בן אדם שפוי בנפשו לא יוותר על טעם ידידותי לפה בשביל גוש מר שמכיל 70 אחוז קקאו ו-0 אחוז הנאה, רק בשביל להתנשא על אחרים.
סמל סטטוס הוא לא סיבה לשלם 12 שקל על חתיכת שוקולד, אנחנו לא קונים את הקונספט ה"איכותי" הזה. למי אכפת מאחוזי הקקאו כשטעמו של השוקולד מר, תוקפני ומזכיר תרופה ולא ממתק מענג.
יש לו את היכולת המדהימה להשתלב טוב עם עוד מרכיבים כמו יין, פירות יבשים, גלידה ואפילו בקפה. אל תבינו אותנו לא נכון. למריר יש מקום בעולם. בבישול. זה נחמד בעוגה, מאזן את הטעמים. אבל להכניס אותו סתם ככה לפה, השתגעתם? כל ביס ממנו שובר את השיניים. תמיד הוא עשוי גושים מוצקים ומעצבנים שממש צריך להילחם אתם. שוקולד החלב לעומתו, לא רק רך, הוא גם נמס בפה.
אם רוצים לבוא בטוב לחצי השני בט"ו באב הנוסחה היא להפתיע עם שוקולד חלב שהופך הכל למתוק. אם אתם כל כך בעניין של חג אהבה מר, לכו תשתו את האספרסו שלכם ותניחו לנו לנפשנו.