קשה לחיות בתל אביב. מעבר לשכר הדירה שרק מטפס למעלה כל הזמן, העלויות הנלוות הכי בסיסיות מתייקרות מידי כל פעם. תל אביביים שמסוגלים כלכלית לראות את התמונה הכוללת, טוענים בפני שאין מה לעשות וחייבים להבין את המצב הגלובלי, אבל לי אישית קשה עם המצב, ואני כל הזמן עסוק בלהוזיל לפחות לעצמי את עלויות החיים הבסיסיות, כגון לשבוע כזכות יסוד.
אני לא מבין בשביל מה תל אביבים הולכים עם ארנקים שמקפלים את הכסף, שהרי במהירות שבה גורמים ממשרד מסוים הממוקם בין ההרים (אשר גם ידוע ביכולת לקבל החלטות מבלי לשאת באחריות למעשיו) מעלים לנו את העלויות - חבל על הטירחה, וההצלחה בצד של המשרד. ארנקי נשים אמורים לחזור לאופנה, גם ככה אנחנו דור של נפילים עם בעיות גב, מבחינה פרופורציונאלית אנחנו נסתדר.
ולכל הצרות הכלכליות יש ראש אחד - ראש העיר של העיר העברית הראשונה, אשר נוטה להקפיד להגיד שהוא ראש העיר של תל אביב וגם יפו - שתי ערים אשר חוברו להן יחדיו, למרות שמאז ועד היום אפשר להרגיש בהבדל בין הערים השונות מאוד. כדי להבין איפה עבר הגבול בין הערים, כדאי לבקר בהמשכו של רחוב אילת, שנקרא רחוב יפו תל אביב, שם גם שוכנת מסעדת המיט גריל. ורק בשביל להרגיע תל אביבים לחוצים גם ככה, עם הפרעת פריפריות קלה, המיט גריל נמצא בצד הנכון של הרחוב - הצד הצפוני.
בתור פראיירים ממדרגה ראשונה, תל אביבים רבים נוטים להתלהב מכל סוג של מקום שמחזיק בגריל עם אלמנט סיבובי, אבל הפעם מדובר בגריל אמת. אלון ראובן, הבעלים של המקום, פתח את המיט גריל לפני שנה, והוא סובב סביב מטבחים מיום היוולדו. הרבה אופציות לא היו, אלא לעקוב אחרי אריה אביו ולהמשיך להאכיל לקוחות קבועים, החוכמה טמונה בלהחזיק את הלקוח מהבטן שלו, או איך שקוראים לזה היום, לקוח חוזר. אותיות קידוש לבנה על זגוגית החלון מכריזות על שילוב חדש של שווארמה במלאווח, המונית נעצרה על חצי מדרכה.
מבחינתי שירות מושלם ללקוח, תלוי ביכולת לא לפספס אף קליינט ויצירת אווירה ביתית. אלון יודע את העבודה. על הכניסה למקום, בצד ימין, עומד בר סלטים בסיסי עם קעריות קטנות מוכנות. תתחיל לנשנש, לא תזוז. קצת מלפפונים חמוצים, זיתים דפוקים מעולים, חמוצים צבעוניים - אלו שעושים כתמים אם לא נזהרים. מלמעלה מונח לפרקים כלי עם פרוסות של חצילים בבלילה, מטוגנים כמובן. אתה ישר מחפש איפה לשבת, בזמן שעין אחת על המונית - תכולי המדים העירוניים, אתם כבר יודעים, מחפשים כל הזמן, אבל עדיין שווה את הסיכון בפזילה.
קודם כל לפני הכל מניחים מלוואח גדול על הגריל. למרות שבאופן כללי מדובר על סיפור שמן מאוד, דווקא המלוואח הזה לא עבר טיגון, אלא אפייה בתנור, כשהוא מונח על הגריל, מקבל פסים של צריבה על האש ומפתח קריספיות מבורכת. השווארמה עצמה לא מלוחה בכלל, טעימה מאוד, הסלטים עצמם מעולים וטריים מאוד, חובה לשים את סלט הכרוב המעולה ועליו לא לפספס את החריף הביתי הטרי, ועליו לא לשכוח את הצ'יפס השמן, ועגבניות עם פרוסות פלפלים חריפים, אלון מקפיד על כל דבר עם חיוך על הפנים. 30 שקלים.
אל תנסו בכלל לגמור את כל המנה, אני אישית הלכתי לישון עד שש בערב, הגוף לא יכול להכיל את כל האושר הזה. המלוואח עצמו רך וטעים ולא נוטה להתנהג כמו לאפה ממוצעת, שעושה אחרי שני ביסים חיקוי של גומי לעיסה. עם המלוואח כל ביס שאתה נותן עובר דרך הכל, הנאה צרופה. חובה לנסות, סכנת התמכרות.
בגזרת מאותגרי הכיס, אלה שיש להם בארנק המתקפל קורי עכביש (כלומר אני) יכולים ללכת גם על פיתה בעבודת יד גדולה מספיק, עם אותו שילוב סלטים מנצח, שתי קציצות קבב דשנות ושמנות כמו של אמא, שמזיעות שומן שנספג בפיתה בצורה מעולה, או כמו שאני אומר, חבל על על טיפה. 20 שקלים
במקום אפשר למצוא עוד מגוון מנות קלות לכיס, חביתת ירק, שניצל דג, מנות בצלחת עם מג'דרה ושאר בשר, בקיצור, יש הכל.
מיט גריל. רחוב אילת 45 תל אביב. כשר בשרי. 03-5175170.
שעות פתיחה: א'-ה' 10:00-19:00
לכל המדורים של אוכל רחוב
שווארמה זולה ברמת גן
איך מכינים מלאווח ביתי
