"פוליטיקה חדשה", הייתה אחת הסיסמאות הקליטות שנשמעו בשבועות האחרונים. הקונטקסט שלה אמנם היה אלקטוראלי, אבל נדמה כי גם בתעשיית האופנה נרקמת לה סוג של פוליטיקה חדשה. אמנם, נהוג לחשוב כי תעשייה האופנה ניזונה מחזונם של יוצרים בודדים, ומשופעת בקרבות אגו בין סוליסטים שדבקים במשנתם האופנתית. אבל מסתבר שבתוך הזירה הזו, מתחיל בזמן האחרון להיווצר תהליך נגדי של ייצור אופנה מתוך קולקטיב. דוגמאות חיות לכך ניתן לראות בקולקטיב המעצבים של תמר לוית, יען לוי ונדב סווטלוף ('מוסלין בראדרס'), או לחלופין בחנויות 'אמברלה' ו'קולקט', שמבוססות על מודל עסקי משותף.
'מיק אן מור', מותג אקססוריז חדש-ישן, מנכס לעצמו פרספקטיבה דומה. מיכל שטיינברג (34), ענת דהרי אופיר (34) ומורן אגקי ברנשטיין (36), הן 'מיק', 'אן' ו'מור' בהתאמה. השלוש הקימו את מותג האקססוריז המשותף, שמורכב מקיצור שמותיהן כבר לפני כחמש שנים, אבל עד עכשיו אפשר לומר שהן פעלו מתחת לרדאר, והעדיפו להתמקד בפיתוח החתימה העיצובית שלהן.
אחת השאלות השכיחות שמופנית כלפי המעצבות, מתייחסת כמובן לדרך בה עובד העניין של שלושה ראשים ושישה זוגות ידיים. "אנחנו מאוד-מאוד שונות", משיבה דהרי אופיר ומוסיפה כי בדרך כלל לשאלה הזו מתווספת הרמת גבה קנטרנית שמלווה בציפייה לסיפורים על קרב חתולות סקסיסטי. "אנחנו חברות, ואנחנו פתוחות ולכן העבודה כל כך זורמת לנו. גם אם למשל יש תהליך שאני מאוד מגובשת אתו ואני יודעת מה אני רוצה, עדיין חשוב לי לשמוע את דעתן וגם להן חשוב לשמוע את דעתי. ממש כמו שהיה בלימודים".
שלוש המעצבות הכירו על ספסל הלימודים ב'בצלאל', ואת חדוות העשייה המשותפת הן העתיקו משם. בתום הלימודים הן החלו לעצב יחד כאשר מוקד העשייה הוא תיקים לנשים. יום בהיר אחד, נכנס לחנות איש יחסי הציבור דרור פינטו, שנעשה גם ליח"צן שלהן. עיניו רותקו אל אחד הדגמים בחנות, והוא שאל אם באפשרותן לעצב עבורו מקבילה גברית. הנורה הרלוונטית נדלקה, והובילה לבריאתה של קולקציית גברים ראשונה, שנחשפה בתצוגה של מעצב אופנת הגברים דיויד ששון בשבוע האופנה גינדי תל אביב, שהתקיים בדצמבר האחרון. הקולקציה עוררה גם סקרנות מצד מבקרי האופנה שנכחו בקהל, אך חשוב מכך, היא עוררה אצל 'מיק אן מור' את התשוקה לגדול.
לאחרונה צירפו למותג את שיראל אינגליזה, בוגרת 'בצלאל' אף היא, שאמנם הצטרפה לקולקטיב המתהווה בתור מוכרת, אך במהרה הפכה לשותפה מלאה בתהליכי היצירה והעבודה. צעד לא מובן מאליו עבור מותג שכבר מורכב מעשייה משותפת של שלישייה, אחת על כמה וכמה בתעשייה משומנת של מלחמות אגו. "אני מאמינה במעצבים צעירים שהם 'פרש'. אין לי בעיה עם זה שהם חסרי ניסיון, אני אוהבת את זה", שוטחת דהרי-אופיר ובאותה נשימה כבר קוראת לבוגרי בתי ספר לעיצוב ולמעצבים צעירים לבוא ולהצטרף לעשייה שלהן. "בסופו של דבר מדובר בתהליך מאוד אורגני, כולנו עושות הכל יחד".
מלבד תיקים לשני המינים, החליטו העונה 'מיק אן מור' לייצר גם קו תכשיטים חדש, ואף החלו לפזול לכיוונם של פריטי לבוש מעור. סנוניות ראשונות של וסטים דו-צדדיים ושל תכשיטי עור ומתכת כבר צצות על המדפים.
עולם ההשראה של המעצבות מושתת על קולאז' המוצאים האקלקטי שלהן. מורן נולדה באיראן ערב המהפכה האיסלאמית שהתחוללה בסוף שנות השבעים, ובילדותה נאלצה לחיות תחת הכללים השמרניים והסגפניים שהוטלו על נשים על ידי המשטר. למיכל (מיקי) יש שורשים בגרמניה, ולמעשה היא נצר לשושלת חייטי עילית סבה נהג לתפור חליפות עבור המעמד הגבוה של שנות העשרים בברלין, ועם עלייתו לארץ בשנות השלושים הוא יצר אותן לקהל האמיד של ירושלים. היא עצמה, אגב, גדלה באיטליה. לענת יש שורשים בתימן, שם אחד מסביה היה צורף-אמן שהעביר את מסורת מלאכת היד מדור לדור, בעוד שמהצד של אביה, בני המשפחה התמחו בעורות וייצרו למשל אוכפים לסוסים.
לפיכך רק טבעי היה שהתמהיל האתני המשותף יבוא לידי ביטוי במלאכת היד של המעצבות. סקאלת הצבעים היא על טהרת צבעי האדמה הטבעיים של גווני חול, חמרה וחום עשיר. את אלה מעשירים דיטיילים של פרנזים, בטנות מודפסות בדוגמאות אתניות וחיתוכי לייזר אשר מתכתבים עם לבוש אוריינטלי. הגזרות והאלמנטים מרפררים אל אופק של תיקי משא ומסע נושנים, אך מצליחים להתכתב עם קווים מודרניים של עיצוב גיאומטרי בדמות קווי רוחב מלבניים, כך שההשראה נשארת בגדר השראה ולא הופכת לקוריוז. הן קולקציות התיקים והן קולקציית התכשיטים עשויות כולן עור ללא יוצא מן הכלל, וכולן מיוצרות בארץ.
"המטרה היא להיות בית אופנה שהתחיל מהתמחות בעור", מסכמת דהרי-אופיר את החזון המשותף ואת ההשקפה אל עבר האופק. "מאוד עמוס לנו עכשיו. אנחנו נכנסות גם לתחום של האקססוריז וגם לזה של האופנה. הכרנו את החומר עוד כשלמדנו צורפות ואופנה בבצלאל, אז אנחנו מרגישות בבית. אנחנו מקוות שבחורף הבא כבר נוכל לייצר ז'קטים מעור".
טווח מחירים: 520-1,520 שקלים
MIK-AN-MOR, שבזי 56, שכונת נווה צדק, תל אביב