משום מה, נבחר דווקא ארקפה שבמתחם בזל כדי לחגוג בו טקס קטן לציון מעברים גדולים. בסתם ערב של אמצע השבוע בבזל היו כל החניות תפוסות, ובתי הקפה מלאים להתפקע. אנחנו, לעומת זאת, היינו רעבים מאוד. אלא ששיטת עשה זאת בעצמך שבה דוגלים בארקפה, התאימה לנו בערך כמו ישיבה על הבר. בשניים זה יכול לעבוד לא רע, לארבעה זה קצת מוגזם. מתוך מבחר מפואר של כריכים, משקאות וקינוחים, שרק המפרט הטכני שלהם היה ממלא את הטור הזה, בחרנו בכריך צרפתי עם שינקן וגבינה צהובה (23 שקל), בג'בטה שינקן (24 שקל), שזה אותו דבר רק בג'בטה, בלחם צרפתי ובו חצילים בשמן זית, ריקוטה, זוקיני ורוקט (22 שקל), ובג'בטה סלמי (23 שקל) עם חסה, עגבנייה וזיתים שחורים. שערו בנפשכם איך זה לבחור בסנדוויץ' המתאים, כשבחזיתו של כל מגדל כריכים עומד שלט קטן ומפורט עד לרמת מלח הים האטלנטי וגבעול הבצל הירוק, כשמסביבכם המון אנשים שמנסים גם הם לקלוע בול לרעב המסוים שאיתו הם באו. לזכותו של הלל, איש הדלפק שלנו, יש לומר שהוא עמד בפרץ בסבלנות מחויכת. בתוספת השתייה - קפוצ'ו (12.5 שקל), קפוצ'ינו (10 שקלים), גרניטה שוקו גדול (18 שקל) ויוגורט מוקה (15 שקל) - עלה הנשנוש המרובע שלנו 147.5 שקל בדיוק.
הצרפתי-חצילים ניצח
סביב השולחן העגול הזעיר, עמוס הצלחות והכוסות, טרפנו מיד את הכריכים המשובחים, תוך הענקת ציון מיוחד לשבח לצרפתי-חצילים, ונשארנו, אין דרך אחרת לומר זאת, מתים מרעב. לגמנו הרבה מים, שתינו מהגרניטה, אפילו יוגורט המוקה הסמיך והחמצמץ, שנדחה על ידי הצד שלנו בשאט נפש, חוסל בסופו של דבר, בטענה נוסטלגית אופיינית, שזה הטעם של הילדות; סיבוב נוסף, בעוד 147.5 שקל, לא בא בחשבון ההוצאות. העלנו באוב שווארמה נוטפת טחינה, פלאפל מאורנה ואלה וסושי. השלמנו את הארוחה בווניליה, גלידריה חדשה וידידותית במתחם, עם טעמי במבה אדומה ופסיפלורה, 12 שקל לשני כדורים.
ארקפה. בזל 35. טל' 03-567001. פתוח: כל השבוע 7:00-24:00