תנו גז

גם פרסומת חיננית בדרכה ועמוסה במה שהחבר'ה קוראים אצלנו "צחוקים" לא מסוגלת לשכנע אותי שמכבי היא בירה שבעבורה ראוי להזיז את עכוזך.
כמה שקשה לי להודות בכך, מכבי עונה מהבחינה הטכנית לכל הקריטריונים שבירה דורשת. מהותית, לפחות מנקודת מבטי, המשקה הזה הוא לכל היותר תקרית גבול חסרת היגיון פנימי בין משקאות קלים ומוגזים למשקאות אלכוהוליים. אם אתם כבר קמים ובדעתכם להביא בירה ישראלית, בשבילי רק גולדסטאר.

הפופולריות המוגזמת שזוכה לה מכבי מעידה לכל היותר עד כמה בתול טעמו של הישראלי הצעיר הממוצע בכל מה שקשור לבירה, או לחילופין, כמה ממולחים האנשים המופקדים על יחסי הציבור שלה. מי שגדל על מכבי אינו יכול לדעת שבירה יכולה להיות משקה עם טעם - טעם טוב, אני מתכוון; יכול להיות לה ריח - והכוונה לניחוח שלא יזכיר ליזול; ואפשר שיהיה לה צבע - שלא יכריח אתכם להרהר במדי חאקי בלויים ודהויים. הוכחה מוחצת להלן.

זה זמן זורם לכאן יבוא יציב ההולך ומתגבר של בירות בלגיות איכותיות. לפני קצת יותר מחודש הזכרתי כאן בירה בטעם דובדבן, את הקריק למביק מבית טימרמנס. שיבחתי אותה כדבעי, וגם תהיתי מדוע לא מביאים לכאן בירות מטיפוס גז למביק. מישהו שם שמע אותי: גז למביק, גם היא מפס הייצור של מבשלת טימרמנס, נמצאת זה זמן בהישג ידו של הצרכן הישראלי. אני מפציר בכל מי שבירה היא משקה שאומר לו משהו לנסות אותה. הבירה יקרה יותר (כעשרה שקלים לבקבוק) מבירה ישראלית מצויה, וגם מכמה מותגי יבוא יוקרתיים שאינם שווים הרבה, ועדיין, למרות מחירה, אסור להחמיץ אותה.
הגז למביק מסעירה כבר כשמוזגים אותה אל הכוס. היא ניחנת בצבע זהוב עמוק. יש לה ניחוח נהדר שמערבב בין ריחות שמרים טריים ותפוח ירוק, שילוב שמזכיר שמפניה. הטעם שלה ארוך, מורכב ומתמשך על החך, וכדרך בירות גז הוא קודם כל חמוץ. סמוך לחמיצות המרעננת הזו ימצא השותה הרגיש גם טעם מתקתק משהו ולוויות טעם מרירות ונעימות. הכל משתלב בהרמוניה ונותן את אחת הבירות המצטיינות שאפשר למצוא כיום על המדף הישראלי.