לאחר עשר שנות פעילות ברחוב יהודה הלוי בואך אלנבי, תל אביב, העבירו עלמה פוגל ואורית רביבו, בעלים, את מסעדת ג'וז ולוז שלהן למשכנה החדש, ברחוב גבולות. להלכה, כמה מאות מטרים ופחות לכיוון דרום מערב. למעשה, שינוי מהותי. ג'וז ולוז יהודה הלוי שכן בתוך "העיר"; ג'וז-גבולות הוא כבר דאון טאון. נסו להיכנס עם רכב בלילה לרחוב גבולות ולא תצליחו להימלט מאסוציאציה על הקשר בין גבולות לג'באליה. זו אחת הסמטאות המושקעות פחות (אם בוחרים לשמור על עידון..) בגזרת לוינסקי. עזה-שיק, לפחות מהזמן שלפני יולי 2015, תמיד עבד טוב בתל אביב.
פרט ללוקיישן, גם התפאורה עושה הבדל. החלל החדש מוצלח במיוחד. פחות קלסטרופוביה, פחות אפלולית והרבה יותר אווריריות, אור ומקום יש שם. כמו בגלגול הקודם של ג'וז, גם כאן יש גינה עם קסם משלה. אפשר גם לומר זאת כך: אם ג'וז ולוז של יהודה הלוי הרגישה כמו מעין מועדון כמעט פרטי, שזר לו נקלע אליו חש קצת מחוץ לעניינים; בגו'ז ולוז- גבולות הרבה יותר אנשים יוכלו להרגיש נעים ובבית. ייתכן שהגרעין הקשה של באות ובאי המקום יאהב את זה קצת פחות; לכותב שורות אלו, שביהודה הלוי הרגיש תמיד כמו אורח, יהיה נעים בהרבה להגיע למשכן החדש. לכאורה, הכל שם נשען על אותם קודים עיצוביים; ובכל זאת, זה אחר.
כיף, אם כן, לשבת בג'וז ולוז החדש. יש שם מן ווייב של חופש חצי מחתרתי, לו טקי-מזרחי-עכשווי. קיווינו שהאוכל יספק את הסחורה כמו האווירה; באמת שקיווינו. מעט המקומות מהסוג הזה מהווים אלטרנטיבה סופר משמעותית למסעדות הממוסדות; אם לא באוכל, לפחות בחוויית הבילוי. לא הלך. המנות השונות, כולן בגודל ביניים, זרמו לשולחננו בזו אחר זו כולן העבירו מסר אחיד, מבאס למדי: לא מושקע ולא מוקפד כאן. אם לדייק, האוכל מרושל. ג'וז ולוז אף פעם לא ניסו לעשות מטבח מדוקדק ומדוד, שיורד לאחרון הפרטים; אבל היה משהו ביד הקלה והרפויה במתכוון שהעביר לא מעט חינניות. הפעם את מקום החינניות תפסו כובד וגסות מחד; בנאליות ואפרוריות מאידך. כמי שרוחשים סימפטיה למטבח של ג'וז ולוז, די התבאסנו.
סלט עשבים קטנטן וחריף (18 שקלים) ו"תעשי לי צ'יפס" (כך התפריט 10 שקלים) היו התחלה ברגל שמאל. בסלט היה הרבה יותר מידי מלח ובצ'יפס הרבה יותר מידי שמן. מנת קישוא ממולא פירורי לחם, תרד ואגוזים, מונחים על רוטב חי של עגבניות (38 שקלים) דילגה בקלות מצערת ממשבצת המגע הביתי הראוי אל זה החובבני. קישוא במצב צבירה לא אופטימלי, תערובת לחם-תרד-אגוזים לא מגובשת דיה שהמון פלפל גרוס פוגע קשות במרקם טעמיה.
עברנו למנה הבאה, שהומלצה בחום רב על ידי המלצרית: ירוקים חסרי גבולות (47 שקלים). היו בה קייל, שעועית ירוקה, מנגולד, תרד, זעתר, מרווה ותערובת דוקא. אפשר לקחת את כל הירוקים הללו, להקפיץ כך שכל אחד מהרכיבים ישמור על זהותו ולתבל עם יד טובה כדי שכולם יתקשרו אלו עם אלו. במנה המאכזבת מאד שקיבלנו היו הרבה ירוקים במרקם טעם סמרטוטי ששחו בהמון שמן לא מי יודע כמה מוצלח וסבלו, שוב, מנוכחותו של יותר מידי פלפל שחור גרוס מי שהחל להסתמן עד כה כתבלין הבית.
קיווינו שקבב הדגים (51 שקלים) "עם מלא ג'ינג'ר על עלה חסה ונענע" יצליח לשנות את כיוון הרוח אבל התבדינו. זו הייתה עוד מנה שהתקשתה לייצר אפקט משכנע או סתם חינני. קלמרי ממולא גבינת טולום טורקית עם פלפל שושקה שרוף קלוי (49 שקלים) התגלתה כיחידה עד כה שהרגישה נחמדת. שום דבר שאתם לא מכירים; יש מי שיאמרו שזו בכלל הבנאליה התל אביבית. ייתכן, אבל לפחות זה היה מבוצע בסדר, להבדיל מכל המנות שתוארו בפסקאות האחרונות.
"ניוקי שעושות פה" (65 שקלים) הייתה המנה האחרונה בסבב, להזכירך, לא בפעם היחידה בתפריט, שכאן נהוג לדבר בלשון נקבה. הייתי מצפה מניוקי מתוצרת בית שיהיו עשירים יותר, אווריריים יותר מאלו שקיבלנו; מהתוספים (ריקוטה, אגוזי לוז קלויים ומרווה שרופה) שידברו אלו עם אלו וירגישו פחות כמו אקראיים ויותר שמחים ביחד. מנה ממש לא טובה ולא בראשונה הערב.
מהלבי (32 שקלים) עם מי הדרים ופירות יבשים הוזמן כנציג מוכר מג'וז ולוז בפאזת יהודה הלוי. הוא היה ראוי ולא קונבציונלי בדיוק כמו שם ואז אבל בהתחשב במצעד המנות הלא ממש מוצלח עד כה זה היה מעט מידי, מאוחר מידי.
אז הרבה יותר כייף בג'וז ולוז עכשיו. זה תקף גם למי שאינו אקטיביסט/ רדיקלי/אינטלקטואל חדור תודעה ומסתפק בלהיות ליברל כורסא נהנתן רחמנא ליצלן, להלן הח"מ. יותר מאשמח אם בפעם הבאה שאגיע לכאן ברור שזה יקרה ויותר מפעם אחת - אוכל ליהנות גם מהאוכל ולא להיאלץ להזמינו על תקן תוסף פונקציונלי לשתיה.
ג'וז ולוז, גבולות 5, תל אביב. 035606385.
לכל הביקורות של אבי אפרתי
