כשמתחילים לקרוא לך "גברת" בתור לקצביה בסופר, את יודעת שכדרך כל בשר, גם זמנך בעולם הזה כנראה מתקצר ומיד מציפים אותך זכרונות. חלקם כבר מגיעים עם כותרת מצהיבה ולוקח לך המון זמן לחשב בראש כמה שנים עברו מאז. אז את מבינה שאת כבר לא ילדה.
עכשיו אני כבר חזרה במאפיה, מוזגת לעצמי כוס מיץ פטל עם המון קרח כדי להירגע מההבנה המטלטלת. היום זה לא כמו פעם, כשמיץ פטל נחשב משקה האלים מבחינתינו. תענוג נשגב, שהיה שמור אך ורק לימי הולדת או לפיקניקים. אחי אריק, שחגג 10, כי כל ניסיונותיי להשמידו עלו בתוהו, התכופף והסתתר טוב טוב מאחורי השיח הצפוף של אלת המסטיק. אני נעמדתי מול אמי, שערכה את שולחן הקרן קיימת בכל מיני מטעמים חגיגיים וביניהם כמובן, מיץ פטל קר בקלקר עם פיה. לא יכולנו להתאפק יותר. לפי האות שסיכמנו, אריק זרק לעברי אבן קטנה ואז פתחתי את פי ועשיתי עצמי אומרת: "אמא אפשר מיץ פטל" ? קולו של אריק שהיה אז כמעט זהה לשלי, נשמע היטב והדהד ביער. אמא הרימה אלי מבט, מבולבלת מעט. אבן נוספת פגעה ברגלי ושוב "אמרתי" את המשפט בקולו של אחי. אמא השתכנעה ומזגה לי כוס מיץ. דילגתי משמחה על שהצליח לנו. אריק התגלגל מצחוק ישר לתוך שיח סבוך של פטל ונלחם שם כמה דקות עם הקוצים עד שהסדרתי את הנשימה ויכולתי לעזור לו לצאת משם כשהוא מוכתם מפטל, דקור בכל הגוף ושונא אותי מאד.
הקיץ מחמם עכשיו מנועים וצובע את דוכני השוק בשלל פירות עסיסיים שמזכירים לי את טעמם של השזיפים האדומים הקטנים. אלו שכנערה הייתי קוטפת ואוכלת עשרות מהם מתחת לעץ האדמדם שמאחוריו הסתתרתי וחיכיתי. לפעמים עברו שעות עד שהיה שם לב לפתק שהשארתי לו על המיטה. נשפתי על השריטות שקיבלתי ממסגרת החלון דרכה חדרתי לחדרו. עד שסופסוף, בחריקה קטנה, נפתח תריס העץ ופתק תשובה ממנו ריחף כמו פרפרי ליבי וצנח אל האדמה. לחיי היו סמוקות כמו השזיפים, כשרצתי לקחת אותו ומהר מהר להגיע לחדר שלי, מתפללת כל הדרך שאין שם איש ואוכל לקרוא את הפתק בפרטיות. שנים מאוחר יותר, כשהיינו חיילים, ישבנו שנינו מתחת אחת השקדיות בבוסתן של אבי. הוא סיפר לי על החודש הקשה שעבר עליו בצבא וכמה התגעגע אלי כשלא התראינו, ואני לא הצלחתי לספר לו שאני כבר לא אוהבת אותו. כשניסה לנשק אותי, קמתי והלכתי לקטוף עוד ועוד פירות מהעצים. הושטתי לו משמשים ונקטרינות, תותי עץ ואפילו תפוז שאיחר להבשיל. שלפתי אולר והראיתי לו איך חותכים נקטרינה ומסובבים אותה כמו קוביה הונגרית עד שהיא נפתחת לארבע. דיברתי על יופיים המושלם של תינוקות הרימונים והתפארתי ביכולתי לפרוט אותם מבלי לפצוע אפילו גרגר אחד. וכשהגעתי לעץ הכי נדיר בבוסתן, הבלאק ספוטה, שאבא הנביט מזרע שחבר הביא לו ממקסיקו, והושטתי לו את הפרי הכבד והשחור, כבר לא הייתי צריכה לומר דבר. הוא הבין, קם והלך מחיי ואני נשארתי עם דמעות בעיניים בתוך ערימה של פירות קיץ.
מצרכים:
לתבנית/רינג בקוטר 26 בגובה 3 ס"מ
לקלתית גרנולה:
400 גרם תערובת גרנולה פשוטה או עם אגוזים (ללא צימוקים או פירות מיובשים אחרים)
30 גרם קמח לבן/מלא (3 כפות)
50 גרם סוכר דמררה (1/4 כוס)
1/4 כפית מלח
1/2 כפית קינמון
40 גרם חמאה מומסת
40 גרם מים רותחים (4 כפות)
להכנת המילוי:
1 ק"ג שמנת של פעם 27% שומן (5 גביעים)
150 גרם סוכר לבן (3/4 כוס)
1 כפית תמצית וניל טהור (מומלץ מחית עם זרעי וניל או תוכן של חצי תרמיל וניל)
1 כפית קליפת לימון מגוררת
1 כף קורנפלור
אופן ההכנה
1. במעבד מזון עם להב מתכת שמים: גרנולה, קמח, סוכר, מלח וקינמון וטוחנים לפירורים (לא לאבקה). עוצרים ומוסיפים את החמאה והמים. מעבדים כדקה עד להיווצרות גושים לחים.
2. מוציאים לקערה ושמים במקרר כרבע שעה להתייצבות.
3.משמנים קלות את הרינג/ תבנית, מהדקים ומעצבים ביד את תערובת הגרנולה לקלתית בעובי של כחצי ס"מ. מכניסים את התבנית עם הקלתית למקפיא לרבע שעה.
4. מחממים תנור ל-175 מעלות ואופים את הקלתית כ-20 דקות עד להזהבה מלאה. מקררים לחלוטין לפני מילוי.
5. המלית: שמים את כל חומרי המלית בקערה ומערבבים היטב עם מטרפה (לא להקציף) עד שמתקבל מרקם חלק ומבריק.
6. שופכים את המילוי לתוך קלתית הגרנולה שהתקררה. מחליקים את המילוי בעזרת פלטה מדורגת (הכי נח) וממשיכים לאפות כ-5 דקות בלבד. פני המילוי יהיו מבריקים מאד.
7. מקררים לטמפ' החדר ומכניסים למקרר לשלוש שעות. מסירים את הרינג ומקשטים בפירות טריים.
*על מנת לפרוס את הפאי ביתר קלות מומלץ לחתוך בסכין שף חלקה הטבולה במים חמים.
**מומלץ לחסל את העוגה תוך יומיים שכן הקלתית מאבדת מפריכותה במקרר.
לעוד מתכונים:
פנקוטה יוגורט עפ שסק
פשטידת פסטה, פנקו וגבינות
בלינצ'ס הונגרי אמיתי