החורף הזה פתח חזק עם שטפונות והצפות אבל נראה שבשבועות האחרונים הוא יצא למין פגרה. חוץ מקצת (טוב, הרבה) ערפל בבקרים, מזג האוויר נהיה די אביבי ורק אחרי שהשמש שוקעת נהיה קצת קריר.
אבל למרות השמש בחוץ אנחנו עדיין בינואר, וזו סיבה מספיק טובה, לפחות עבור רשת ג'ירף הוותיקה, להשיק תפריט חורפי תחת השם "ינואר אקסטרה חריף". אם מזג האוויר לא מספיק צ'ילי, תקבלו את הצ'ילי במשלוח הביתה.
חריף הוא לא טעם זר עבור ג'ירף. התפריט המוכר והאהוב של הרשת כולל בתוכו לא מעט מנות חריפות, כולל כאלה שהחריף הוא מהותן וטבוע עמוק במיתוגן, כמו "הפיליפינית החריפה" ו"המנה החריפה". הן כמובן לא היחידות. אולי זו גם הסיבה שהתפריט החדש מדגיש ומחדד את ה"אקסטרה". רוצה לומר, גם החריף שאתם מכירים כבר שנים קיבל פה עוד בוסט. אז הכנו שתי כוסות מים קרים בטווח יד ובדקנו כמה מהמנות.
תפריט "אקסטרה חריף" כולל 5 מנות ראשונות - מרק עדשים, בייבי דאמפלינג, מאקי סלמון מאודה אקסטרה חריף, כנפיים פריכות ברוטב חריף של פלפלים צהובים וסלט בריאות, 4 מנות נודלס - המנה החריפה, הפיליפינית החריפה, סינטה נודלס ופאד תאי, וכן 3 מנות ווק (שמוגשות לצד אורז) - קארי כתום, סינטה סצ'ואן והמנה האפגנית. מתוכו טעמנו 3 ראשונות, מנת נודלס אחת ומנת ווק עם אורז אחת.
המוצלחת ביותר מבין 3 המנות הראשונות החריפות שנדגמו במשלוח הזה הייתה מנת הבייבי דאמפלינגס. כשמן כן הן, כופתאות קטנטנות (5 במספר), בגודל ביס מינוס, שמשתכשכות להן ברוטב שמן צ'ילי אדמדם. העובדה שהחריפות של הדאמפלינגס לא הורגשה במילוי (עוף קצוץ וג'ינג'ר) הייתה יתרון משום שהיא איזנה את חריפות הרוטב המבוסס על שמן צ'ילי. זה מקום טוב להתחיל בו ארוחה חריפה. אחרי הכול, אתם לא רוצים להתחיל בנוק-אאוט, והוא עוד בוא יבוא.
ראשונה טובה נוספת הייתה רול הסושי שבתוכו סלמון מאודה, טבעות של פלפל צ'ילי אדום טרי ושקדים קלויים. על האורז שעטף את הרול נבזקו פתיתי צ'ילי יבש שנטחנו דק לאבקה. התוצאה היא ביס טוב עם שני נדבכים של חריפות נעימה - הראשון העמום יותר של אבקת הצ'ילי והשני, חד ורענן יותר, מגיע כשהשיניים פוגשות את הצ'ילי החי.
מנת הכנפיים החריפות הייתה הפחות טובה מבין השלוש. הרוטב שלה היה טעים, אם כי אם הייתי צריכה לנחש מה שמו הייתי הולכת על "חמאת בוטנים" או "סאטה" ולא על פלפלים צהובים, שדווקא פחות הורגשו בו. אך לכנפיים חסרה מאוד פריכות והתוצאה הייתה דביקה ובהיעדר מילה טובה יותר בעברית: הן היו מאוד soggy. היא גם הייתה המנה הכי פחות חריפה מבין אלה שטעמנו. ייתכן שסוגיית המרקם היא תוצאה של תלאות המשלוח, אבל בעת הזאת, שבה משלוחים הם כל מה שיש לנו - עדיף לוותר.
כשלמנה כבר קוראים מראש "המנה החריפה", כמה עוד יותר חריפה היא כבר יכולה להיות ומה כבר יכולה החריפות הזאת להוסיף לה? עם השאלה הזאת בראש ניגשנו לטעום את המנה-החריפה-האקסטרה-חריפה. פתחנו את קופסת הטייק-אווי והבטנו בה, מחפשים מה שונה. כלום. טעמנו - חריף. האם זה משהו יוצא דופן בהשוואה למנה החריפה הרגילה? לטעמנו, לא. אבל האם זה טעים? בהחלט כן.
אף שהייתה טעימה, היא לא הייתה המנצחת מבין העיקריות, שכן מנת הסינטה סצ'ואן הייתה טובה ממנה. היא הייתה גם חריפה ממנה. נתחי סינטה טובים (לא צמיגיים כלל! כל הכבוד!) ופיסות גדולות של בצל לבן וירוק, פטריות שמפיניון ופלפל שאטה (הוא רק נראה מאיים, החריפות לא ממנו), ברוטב של שמן צ'ילי וסויה. יכול להיות שזה כבר היה אפקט מצטבר של כל המנות החריפות שאכלנו, אבל הרושם שלנו היה שזו הייתה המנה החריפה ביותר במקבץ. כדי להקל קצת על החך הבוער שלנו, אכלנו אותה לצד האורז הלבן המאודה שאיתו היא מגיעה וזה עשה את העבודה - שוב היינו במקום טוב עם החריפות.
החריף אותו חריף
כמעט כל המנות שטעמנו במשלוח הזה ערבו לחיכנו והחריפות הייתה טובה, לא דורסנית גם כשהיא מעלה הילוך.
הסייג היחיד לגבי התפריט האקסטרה חריף של ג'ירף הוא שבכל המנות שטעמנו החריף הוא אותו חריף - שמן צ'ילי אדום. במטבח הפאן-אסייתי המהיר שהרשת שיכללה לדרגת מקצוענות יציבה לאורך השנים, אפשר למצוא כל מיני סוגים של חריף, מווסאבי יפני ששורף את מערות האף ועד לקארי התאילנדי. לכן, חשבנו למצוא בתפריט החורף המיוחד הזה מנה או שתיים שיגוונו קצת את המשלוח המוכר והטוב.
במקום זה, הרכבנו "ארוחה חריפה" מעט חד-גונית. טובה מאוד, אבל דומה. קצת כמו החורף הישראלי הזה שכולם מדברים עליו כל שנה.
רשת "ג'ירף", הזמנות דרך האתר