הדייט האיטלקי המי-יודע-כמה של תמר כהן צדק התחיל מתישהו בפברואר אשתקד. אתם יודעים, התקופה ההיא שבה חופשת חורף בת שבועיים בצפון ארץ המגף נחשבה לחלום, ולא, חלילה, לסצינה מתוך "התפשטות".
לעמוד האינסטגרם הטעים של וואלה! אוכל
"התלבטנו קצת לפני הנסיעה. אני זוכרת שקניתי מסיכות ולא ידעתי אם נשתמש בהן בכלל. אצלנו זה הרי עוד לא התחיל", שיחזרה בשיחה עם וואלה! אוכל, "החלטנו לנסוע ולשמור על עצמנו, אבל כבר באמצע הטיול החלנו על עצמנו חוקים - אנחנו לא יוצאים לשום מקום, נשארים בבית ועושים הכול בתוכו, הולכים לסופר מהר וחוזרים. הבנו כבר שיש איזושהי בעיה, ויום אחרי שנחתנו החליטו להכניס את כל מי שחזרו מאיטליה לבידוד רטרואקטיבי. היינו בין המבודדים הראשונים בישראל. באותו יום גם סגרו את כל המשק".
יותר משנה אחרי, החזרה לאיטליה עדיין איננה ריאלית, והמרחק תלה מעל כהן צדק רשת געגועים צפופה. מחר, עם זאת, היא תוכל לפעור ברשת הזאת צוהר קטן אך אופטימי, להתחיל להאכיל מחדש אנשים, ולהביט בהם "נותנים את הפרצוף הזה של ה'נהנה'", כהגדרתה. "איך אני מתגעגעת לזה".
"קוצ'ינה הס 4" עמדה סגורה במשך חודשים ארוכים, עד שכהן צדק חזרה למטבח. זה החל בצעדים קטנים - פתיחת פסטה עם הילדים בבית - והמשיך בהקמת מערך משלוחים אינטימי יחסית - בלי החיילים של וולט, עם צבא תבניות הלזניה שלה, שהתבררו, בצדק, כמענה אלגנטי ואידיאלי להעברת פחמימות איטלקיות בארגז של אופנוע.
"גיליתי קהל חדש, ולאט-לאט זה תפס, עד שהבנתי שאני צריכה לחזור לעבוד כאן". היא אכן חזרה, ואכן עבדה, לבד, מהנדסת תבניות ונמנעת מפתיחות מחרתיות. "אני מרגישה שאני צריכה לשמור על הלקוחות שלי, שהם סומכים עליי שאני אשמור עליהם", הסבירה תוך פטפוט נון-סטופ עם לקוחותיה בווטסאפ, שמתחזק געגוע אישי וקולקטיבי כאחד. "אנשים רוצים לחזור למסעדות, למה שהיה, זה ברור".
השלב הראשון באותה חזרה היה כינון "סאגרה" שבועית, מעין פסטיבל שחוגג חומר גלם, מעמיד אותו במוקד וממצה את טעמיו. זה יכול לבוא בתצורה של ארגז משלוחים ייעודי, ויכול להפוך את הארגז על תלו, להציב אותו על המדרכה הסמוכה, מחוץ למסעדה הקטנה, ולהפוך לתפאורה מסיבתית. כהן צדק, שחששה בתחילה שלקוחותיה הקבועים "לא ירצו לשבת על ארגזי פלסטיק", הופתעה.
השלב השני בדרך לשגרה המבורכת הוא "פרויקט מקאלן", סטאמפה קולינרית של מותג הוויסקי הנחשב, שאיגדה נבחרת שפים מוצלחת במיוחד ושלחה אותם להרכיב ארוחת (יותר כמו משתה, האמת) חלומות בודדת. רק הם ועשרה סועדים, חוגגים ביחד את נפילת הסגר השלישי.
זו של כהן צדק כוללת, בין היתר, בוראטה בשמן זית על עגבניות צלויות, מרק סרטנים, דלעת וטרגון עם בשר סרטנים ושרימפס, שקדי עגל מוקפצים בשום ולימון על מצע עדשים, רביולי לחי עגל בציר בקר על אספרגוס וביצה עלומה, צלעות טלה קריספיות וגם אי קרמלי צף.
"זה אוכל שגם אני רוצה לאכול", הסבירה את בניית התפריט, "וויסקי יכול להתאים לכל מנה, גם לאוכל איטלקי שאוהב הרבה פעמים סוג אחר של אלכוהול. משהו בטעם, בעומק, בנגיעה קצת שמנונית לפעמים, פשוט עובד ביחד".
התקופה הזאת, על קשייה ואתגריה, לימדה את כהן צדק "לקחת אוויר, לעצור שנייה ולהירגע". היא לא בטוחה שהתובנות האלה יחזיקו מעמד בחום המטבח הנבנה-מחדש, אבל מקווה שמשהו מהן יחלחל בכל זאת. "אני מאוד רוצה לחזור. יש ווטסאפ ותודות, אבל הרעש של הכלים במטבח חסר-חסר-חסר", סיכמה, בדיוק כמו איטליה, על חברי הנפש שלה, טעמיה וריחותיה. צעדים קטנים, עד לדייט הבא.
בקטנה
כהן צדק לא ידעה להסביר למה היא האישה היחידה בנבחרת של מקאלן. בכנות, זה לא תפקידה להסביר, במיוחד כשאין הסברים מניחים את הדעת.
עולם האוכל - העולמי והישראלי כאחד - לא ייהנה מתיבול גס של אפליה מתקנת, פוליטיקת זהויות ומשטרת פוליטיקלי קורקט עם סמכויות רחבות. הוא גם לא צריך מלאכותיות כזאת, כשבקלות אפשר היה להרכיב נבחרת מגדרית הפוכה לגמרי, ובה שבע נשים וגבר אחד. אולי בחגיגות סוף הסגר הבא.
ארוחת סוף הסגר של תמר כהן צדק במסגרת "החוויה הקולינרית של מקאלן" תיערך ביום שלישי, 16.03, בשעה 19:30. פרטים נוספים, הזמנות והצצה לארוחות נוספות, בהובלת שפים אחרים, אפשר למצוא כאן