כרמלו אנתוני מתגעגע לרעש הנעים סביב שולחן האוכל שנהג לאכלס את חבריו לפורטלנד טרייל בלייזרס בזמן מסעות החוץ שלה. זה אולי לא הרבה, אבל בשביל וטרנים כמוהו, שמחפשים הרגלים קטנים בעונות שמחציתן מתנהלות הרחק מהבית, זה מספיק.
לעמוד האינסטגרם הטעים של וואלה! אוכל
17 שנים בליגה הספיקו לכרמלו כדי לגבש זווית אוכל מקורית - חיפוש שף מקומי עם טייק מעניין על אחת הקלאסיקות הקולינריות, או דירוג בלתי פוסק של מצעד האיטלקיות הכי טובות ב-28 הערים של ה-NBA. "להתכונן לארוחת ערב, לבלות עם החברים, פשוט לצחוק, לשתות יין ולהעביר את הזמן - אלו היו רגעי הבונדינג שלנו", הסביר.
הרגעים האלה, בצל ההנחיות הנוקשות של הליגה המנסה להתמיד בפעילותה מול נגיף הקורונה, נעלמו כבר מזמן משגרת הנסיעות של כרמלו. והוא לא לבד.
כתבה מרתקת של אתר The Ringer ניסתה למפות לאחרונה את עולם האוכל הנוכחי של כוכבי ה-NBA בדרכים, וחזרה עם לא מעט תובנות. הן לא כוללות, כאמור, ארוחה קבוצתית משותפת (בראשית ימי הנגיף יכלו הקבוצות לשריין מסעדות ספציפיות למטרה הזאת, אך גם זה נלקח במהרה מרובן). הן כן כוללות, באופן טבעי, לא מעט רום-סרוויס. וכשאנחנו אומרים "לא מעט", אנחנו מתכוונים "המון".
שחקנים רבים עדיין מסתמכים על אפליקציות משלוחים כמובן (האופציות הפופולריות - צ'יפוטלה, Chick-fil-A, Ruth's Chris), אבל שירות חדרים נחשב למהלך הפשוט ביותר, והבטוח ביותר כמובן - במיוחד עבור שחקנים ותיקים שראו כבר הכול.
"זוהי מוסכמה ידועה בליגה ששירות החדרים בממפיס תמיד היה רמה אחת מתחת לנורמה", חשף רובין לופז, הסנטר המחליף של וושינגטון וקולגה שיכול ללמד את דני אבדיה דבר או שניים על החיים מחוץ למגרש, "זה היה בסדר כל עוד יכולת לפצות על כך ביציאה החוצה ובהסתערות על הברביקיו המצוין בעיר".
כעת, מנסות הקבוצות לשנות את המציאות ולשפר את החוויה עבור שחקניהן. לופז עצמו, למשל, מקבל יחד עם שאר חברי הוויזארדס לינק בווטסאפ הקבוצתי, ובו אפשרות להזמין מראש פריטים מתפריט האוכל המורחב של המלון אליו הם נוסעים.
"רוב המלונות עכשיו מנסים להתכנס ולצמצם עלויות", סיפרה התזונאית של הקבוצה סו סאונדרס-בוויה, "בעבר הם היו מחזיקים תפריט ענק שהזכיר דיינר. עכשיו הכול - ארוחת בוקר, צהריים וערב, חטיפים ומשקאות - נכנס בדף קטן אחד".
הסקאוטינג המתוחכם של וושינגטון איפשר לה להרחיב מעט את אותו דף, לבקש להחליף מרכיבים מסוימים במנות, להשתמש במתכונים שונים ואפילו לחזק מוסדות אוכל מקומיים ואהובים. כך, הם הצליחו ליהנות מביסקיטס וגרייבי במסע האחרון שלהם לשארלוט, ומארוחת דגים עשירה ומפתיעה יחסית לתקופה במיאמי.
השתלשלות האירועים הזו דחפה לא מעט פריטי גראב-אנד-גו לשגרת יומם של השחקנים, אבל כל אחד מהם מגיע לרגע הרעב של אחרי המשחק, לרוב בשעות הלילה המאוחרות, שבו הוא מתחיל לחפש אוצרות. אחד יעדיף משהו בריא ורזה, אחר יילך לכיוון הטעם, והחבר בחדר ליד יחשוב על הביס הכי מקורי שבו הוא יכול להתפנק כרגע. עבורם, ועבורינו כמובן, יצרו באתר את "המדריך לקריאת תפריט רום-סרוויס כמו שחקן NBA ותיק". הנה ההיילייטס שלו:
מייק קונלי, יוטה ג'אז: "כשאני סורק את התפריט ורואה מטבל ארטישוק-תרד, אני שמח. זה יספיק לי כחטיף, הזמנה בטוחה מבחינתי. מחוץ לראשונות, אולי פלאפל. זאת לא הבחירה הראשונה שלי, אבל אני מוכן לשקול. אני לא אוכל המבורגרים ולא נגעתי בבשר אדום כבר שנתיים, אז פיתה עם פלאפל יכולה איכשהו לעבוד עם התזונה שלי.
"במהלך העונה אני מנסה להתרחק ככל האפשר ממתוקים. אני חובב גדול של קינוחים - קובלר תפוחים, עוגת שוקולד, עוגיית שוקולד צ'יפס - ובשבילי סוכר זה סוכר. כמעט הכול יעבוד. ככל שהתבגרתי, הצלחתי לעשות עבודה טובה יותר ויותר בנושא הזה, ולהתנזר לחלוטין במהלך העונה. אחרי זה, בקיץ, אני לוקח לעצמי כמה שבועות ופשוט משתולל".
כרמלו אנתוני, פורטלנד טרייל בלייזרס: "אני בטוח מתחיל עם איזשהו סלט. התפריטים נראים אותו דבר בכל מלון, אז בדרך כלל אני הולך לכיוון של סלט קיסר. אני מנסה לאכול נקי. משגיחים עליי לגבי פחמימות, ואני מת על פירות ים, סלמון ודגים. הרבה פעמים, זאת ארוחת הערב שלי - סלמון מאודה עם סלט קיסר ותוספת. לפעמים המבורגר - קשה מאוד להרוס אותם, במיוחד עם חסה ועגבניות וגבינה וקטשופ וחרדל. פסטה מדי פעם, אולי בארוחת צהריים, אם היא מספיק מוקדמת.
"אתה מגיע למלון אחרי משחק. זה יכול להיות בחצות, באחת בלילה, ואתה עדיין רעב. במצב הזה, אתה לא תקבל את מה שאתה אמור לקבל מבחינה תזונתית, אז בדרך כלל אתה מזמין משהו לחדר. נגיסי עוף, צ'יפס, כנפיים - אני משתדל מאוד לאכול לפני שאני נגרר לאופציות האלה, או לפחות להציב לעצמי גבולות - קצת צ'יפס, ופלאטברד. אי אפשר לטעות עם פלאטברד. זה מחזיק אותי עד למחרת.
"בסופו של דבר, מבחינתי, אני מסתכל על תפריט היינות ויכול לקבוע מה הולך להיות במלון הזה. אתה יודע שבמינימום, לפחות תוכל לשתות כוס יין אדום נורמלי. ברוב המקרים, אבל, זה לא ככה. אני מסתובב עכשיו עם יין משלי, במיוחד עכשיו, כשאסור לנו ללכת למסעדות, אני לא לוקח סיכונים".
רובין לופז: "אני לא מזמין סלט. מבחינתי זאת הצהרה כמעט פרובוקטיבית - 'תראו אותי, תראו כמה אני בריא'. אני מעריץ גדול של פסטה, אבל לא מחיטה מלאה. אפשר להגיד בביטחון שאני מנסה, אפילו משתדל, להימנע מהאופציה הבריאה. מבחינתי זה פשוט - כל פסטה עם רוטב אדום תעבוד. רוב הפסטות בתפריטים האלה הן דומות. אולי לפעמים תגיע לסאן אנטוניו ותזכה לראות איזו מנה ששואבת השראה דרומה מהגבול, אבל זהו בערך.
"הסניקרס במיניבר הוא האתגר הגדול בשבילי. ככה אני מודד את החוזק המנטלי שלי. לפעמים, כשאני יורד מהמטוס, אני לוקח איזה כריך או שניים של חמאת בוטנים וריבה. ואומר לעצמי 'זאת תהיה הארוחה שלי. אני אוכל פסטה במלון, ואז את הכריכים, וזהו'. כשהשעות עוברות, והשעון מתקתק, אתגר הסניקרס מתגבר".
על פי סאונדרס-בוויה, האחראית על תזונתו של לופז (ושל אבדיה), אי אפשר - ואין שום כוונה - להוציא את המתוקים מהתפריט. "קודם כל, אנחנו צריכים את הקלוריות. יש שחקנים שמתקשים לשמור על משקל הגוף שלהם לאורך העונה", הסבירה, "שנית, יש קשר הדוק בין אוכל למצב הרוח שלך. הם אוכלים משהו שנחשב לפינוק, שעושה אותם שמחים יותר, מוערכים יותר, אולי אפילו מזכיר להם את הבית. יש לזה ערך בהורדת רמת המתח שלהם, בשיפור איכות השינה, ואולי אפילו בשדרוג היכולת במשחק למחרת".
היא הדגישה כי שחרור הרסן היחסי באשר לתפריטים אינו אומר השתוללות חסרת רסן. "לפעמים אני שולחת למלונות מתכון לבראוניז המכילים זוקיני ושוקולד מריר. זה נטול גלוטן, ומכיל אגוזים, ולמעשה די טעים. החבר'ה מתים על זה".