כל לקוח מקבל תודה (והוראות של שעה). ככה זה כשעושים קאפקייק מושלם

"מגנוליה בייקרי חוגגת את חזרתה לחיים של 'סקס והעיר הגדולה', ומפרסמת את המתכון המיתולוגי שלה ל'קאפקייק של קארי' - עוגת וניל ועליה פרוסטינג קרם חמאה בצבע ורוד פסטל, בדיוק כמו זה ששרה ג'סיקה פארקר אכלה עם מירנדה על הספסל של המאפייה בעונה השלישית"

זו הייתה כנראה הכותרת הצפויה ביותר שיצאה השנה מניו יורק (חוץ, אולי מהשלדים בארון הסליזי של אנדרו קואומו), והמשמחת ביותר, אך גם מגלגלת העיניים ביותר. סופת הקאפקייקים שנוצרה במנהטן לפני כמעט 20 שנה, והותנעה על ידי סדרות כמו "סקס והעיר הגדולה" (ו"מרוששות", וסרטים כמו "מסיבת רווקות", ועוד ועוד ועוד) דעכה אמנם מזמן, אך כעת יש סיכוי לקאמבק תרבותי-סכריני.

לעמוד האינסטגרם הטעים של וואלה! אוכל

מאפיות הפכו למוסדות, התרחבו לרשתות (ידעתם שאותה "מגנוליה" שמה רגל בביירות, נכון?), גדלו, שיגשגו, הונפקו, צומצמו, התרסקו - והקאפקייק בשלו. דימוי צבעוני עם ויזואליה מושלמת לתרבות הפופולרית, אבל גם פינוק אמיתי, טעים מאוד כשהוא נעשה טוב (ודי זוועה כשלא), ומצטלם נהדר לסטורי.

בהתחשב בכל זה, כמעט מדהים שהוא מעולם לא עשה רעש דומה גם בישראל, אבל אחרי ביקור (מי יודע כמה) ב"רד וולווט" התל אביבית, אפשר לשנות את המוסכמה הזאת אחת ולתמיד - קאפקייק אמיתי יש פה מזמן, רעש אף פעם לא ייצא מכאן.

לו"ז הקאפקייק הזה, על טרפת ניו יורק שלו, תואם פחות או יותר למסלול הכרונולוגי של שרון בלומנפלד. היא ובן זוגה אריאל גרו בעיר במשך חמש שנים - הוא עשה שם דוקטורט במדעי המחשב, היא תואר שני במשפטים. "עשיתי את בחינת הלשכה המקומית, וגם עבדתי שם, אבל בשלב מסוים חזרנו לארץ".

עוד שנתיים בחברות ותאגידים הספיקו לה, והאות לסוויץ' ניתן. "אנחנו לא מגיעים מעולם האפייה. הכרנו את הקאפקייקס מניו יורק כמובן, וזה היה כל כך טעים ומגניב, ולא היה כמובן שום דבר דומה לזה בארץ, אז החלטנו לנסות".

למתבונן מהצד, המנגנון היה פשוט אך מתיש. "לא ידעתי לאפות כלום", סיפרה, "אז במשך שנה וחצי, תוך כדי עבודה, הפכתי את המטבח שלי בבית לחמ"ל. חזרתי כל יום מהמשרד, וניסיתי שלושה-ארבעה מתכונים על עצמי. תוך כדי התראיינתי לעבודות אחרות והייתי בדילמה של 'יחסינו המקצועיים לאן' - לקפוץ למים או להמשיך עם הקריירה, אבל בשלב מסוים אמרתי 'די, מספיק', והתקשרתי למראיינים שלי כדי להתנצל".

נקודת ההתחלה של אותה קפיצה למים הייתה בית הקפה הקטן והאדמדם שפתחו בני הזוג ברחוב אבן גבירול. "למדנו את הכול לבד ולימדנו את עצמנו לבד, היה שם הרבה ניסוי וטעייה", שיחזרה בלומנפלד, "עשינו דוקטורט על כל דבר - איזה תנור וטמפרטורות, איזה מנג'טים, מה הגובה, כמה למלא. התחלנו בקטן, בצורה שקולה. אמרנו שנתחיל לרוץ ונראה אם המוצר עובד".

ספוילר: המוצר עבד, ובית הקפה האינטימי הפך למוקד שכונתי שפעל באזור במשך תשע שנים. "זה היה בית נעים כזה, אבל כמו כל בית הוא התחיל להיות קצת קטן מדי בשלב מסוים", הסבירה, "גם הרחוב כבר מיצה את עצמו, וברחנו משם בגלל העבודות על הרכבת. זה רחוב מטעה. יש המון טראפיק, אבל זה טראפיק של מכוניות, לא של הולכי רגל".

לפני כשנתיים וחצי עברה המאפייה ללב רחוב דינזגוף ("עדיין רחוב של הולכי רגל"), אך המובינג ושינוי הסצנה לא טילטלו את הדי.אנד.איי. "הקונספט שלנו אינטימי, משפחתי. מאוד חשוב לנו לשמור עליו, זה כמו הבית השני שלנו וכל קאפקייק שיוצא ממנו חייב להיות מושלם. כל לקוח שמגיע, אני מרגישה צורך להגיד לו 'תודה' על זה שהוא בחר לקנות אצלי", תיארה.

התפריט של "רד וולווט" קטן וממוקד, אך מבלבל בפיתוייו ומסוכן מאוד למתלבטים. קולקציית הקאפקייקס היומית עומדת כמובן במרכזו, על בסיסיה (שוקולד, וניל או עוגת גזר למשל) ופרוסטינגיה (קרם "ריס'ס" חמאת בוטנים מעודן, וניל קלאסי, באונטי ומרשמלו תות, לדוגמה, אך גם אוכמניות ושוקולד לבן, קרם עוגיות ואופציה טבעונית לא פראיירית בכלל).

הוויטרינה הזאת עשירה וצבעונית, והתבניות שמעליה ומצדדיה משלימות תמונה מושחתת, המבוססת על שחיתות שכולנו רוצים להיתפס בה מדי פעם. בואו נקרא לזה "יד בצנצנת העוגיות".

בלומנפלד ובן זוגה אופים עוגות מושקעות וחגיגיות, מציעים טראפלסים נימוחים, קראק פאי, פודינג ועוגיות שוקולד צ'יפס על הרף העירוני הגבוה ביותר, וגם בראוניז שזקוקים אולי למיתוג מחודש, בהיותם ענקיים, מרובי שכבות, עמוסי ציפויים ומזמיני שנ"צ - רחוקים מאוד ממה ש"בראוני" אולי מעורר אצלכם בשגרה.

היומיום של בני הזוג מתחיל מוקדם בבוקר ("ארבע וחצי ביום שישי, לא הרבה אחרי זה בימי חול") ומסתיים מאוחר, אך אותה החלטה משנת-חיים מספקת להם המון זמן ילדים (שלושה בנים, וכן, הם עדיין מתים על קאפקייס), והתמקדות במה שחשוב באמת.

הבסיס הזה, וסגר הקורונה הראשון, הצליח לעורר בבלומנפלד שדים חיוביים של יצירה. "היינו סגורים שבועיים כשכולם לא ידעו מי נגד מי ופחדו לצאת מהבית. ישבנו עם הילדים. הבן הקטן מצייר מדהים, אז התחלתי לצייר איתו ביחד". התוצאות של אותם ימים, שתוחזקו על ידי מתנת יום הולדת בדמות קנבאסי ענק, מוצגים מאז לראווה במאפייה, ומוצעים למכירה. "תמיד הייתה לי זיקה לאמנות, אז התחלתי לרוץ עם זה, ופתאום גיליתי את עצמי", היא צוחקת.

המוצרים ב"רד וולווט" לא עוברים מיום ליום, ובקושי מצליחים לעלות על אופנוע. "המשלוחים מורכבים יחסית. כל שליח וכל לקוח שיוצא מפה מקבל ממני הוראות של שעה - איך להחזיק ואיך לשנע ולמה לא לשים במקרר. אני רוצה שיטעמו את הקאפקייק כמו שהוא אמור להיות, כאילו שאני נותנת לילדים שלי. אם מוצר טעים ואנשים אוהבים אותו, הם יחזרו". ככה פשוט, מפה לאוזן, בלי פרסום ובלי רעש ובלי קארי ברדשאו.

"רד וולווט", דיזנגוף 134, תל אביב, פתוחים גם בפסח