כולם תמיד מדברים על כמה קשה זה לראות תכנית אוכל בלי לנשנש מולה משהו. תחשבו מה זה לראות תכנית כמו מאסטר שף עם כמה קילוגרמים מיותרים מהחג (ומהמגיפה) ומכנסיים לוחצים.
זה כמעט כמו להכין ספינג' במשימת הדחה ולסמוך עליו שיציל אותך. כמעט בלתי אפשרי. תשאלו את אתי, המודחת האחרונה שהלכה הביתה להכין עוד סיר דגים חריפים.
לכל הטורים של "נועצת שיניים": בלוג מאסטר שף בוואלה! אוכל
לעמוד האינסטגרם הטעים של וואלה! אוכל
אחרי שבשבוע שעבר פסחו על החמץ, ובעצם על הפרקים עצמם, חזרו השבוע בקשת בגדול - פלפל וקפה, חריף ומר. שני טעמים מאוד מאוד שונים אחד מהשני, כשהאחד מובחן אבל עם יחסי ציבור שליליים, ואילו השני עוצמתי לא פחות, אבל הרבה יותר פופולרי. אחד גורם לך לרצות לאכול עוד ועוד ומעצים טעמים, והשני אולי עושה את ההיפך, וגורם לרתיעה.
נתחיל בחריף, שכל המתחרים כמובן "מתים עליו" ו"אוכלים הכי חריף שיש". רשמנו לפנינו.
התוצאות במקצה הזה היו לא צפויות, וכך זכינו לראות שתי מנות מאוד יצירתיות ומוצלחות שהעלו את הבעלים שלהן למרפסת.
הראשונה הייתה מנה של אסף, שהכין ספינג' במילוי עוף מפורק חריף, שיצא בגודל של סופגניה וקיבל מחמאות מהשופטים.
השנייה הייתה מנה של חופית, שהכינה קובניה עם בייגל חריף שהוגשה כמו קרפצ'יו והייתה יפהפיה וטעימה מאוד גם כנראה, מה שהוציא מהשופטים מילים כמו "חלום", מדהימה" ו"מנה של גמר" - אולי המחמאה הכי גדולה שמתחרה יכול לבקש.
היו שם גם, בין היתר, ברולה פלפלים חריף שהוגדר על ידי אייל כ"מנה מכוערת להפליא", בורקיטס עם בצק נפלא ומילוי בינוני, פסטה חריפה עם דגים שהייתה טעימה אבל סטנדרטית, באנים עם דג שהיו הכי פחות חריפים מכולם, וגם את מנאל, שמרוב חשש להוציא מנה בוערת, הוציאה משהו עדין יחסית של פלפל חריף ממולא בשר וחציל ממולא ענבי חוסרום (ענבי בוסר מוחמצים שהפכו מאוד טרנדיים במטבחי תל אביב) והכל עטוף בבצק.
בין המשימה הראשונה לשנייה, שהייתה כבר משימת הדחה, זכינו לאחד המבחנים הכי כיפיים שיש כל עונה במאסטר שף - מבחן הטעימות.
הפעם אהרוני הכין גיגית, לא פחות, של טרייפל ענק עם 27 מרכיבים שהמתחרים צריכים לנחש. המבחן הפעם היה פחות מוצלח ופחות פאן, אולי בגלל שהיה מדובר בקינוח, ואולי בכלל בגלל שבמהלך המשימה רק חשבתי על כמה קלוריות יש במפלצת הזו וכמה זה משמין. בכל זאת, המכנס לחץ.
ואחרי מתוק, חייבים קפה. ממותג כמובן, בדיוק כמו זה שהופיע במערכה הראשונה על המרפסת, והתגלגל למערכה השלישית כמשימה (שהייתה מעוגנת מן הסתם בחוזה).
אייל יצא מגדרו והגדיר את המשקה כ"משנה תודעה, מעצים אישיות ובעל השפעה גבוהה מאוד על יצירת התרבות". רק חסר שהיה אומר שהקפה גם המציא תרופה לסרטן והיה אפשר לסגור את הבסטה.
את משימת הקפה (מנה אחת קרה ואחת חמה) עשו חמש בנות: איתיאלה, מנאל, בת שי, תאיר ואתי - נבחרת חזקה מאוד, שלא הותירה לאחרונה הרבה סיכוי. או במילותיה שלה - "הלך עליי". מה שנכון נכון.
ראינו שם לא מעט טארטים בטעם שוקולד וקפה, ושניים מהם מוטטו את השופטים, אבל האמת היא שהאתגר הגדול היה לשלב קפה במנה חמה ומלוחה. אנחנו לא מסתכלים על קפה כתבלין (ואולי טוב שכך) אלא כמשקה, וההמרה הזו היא כמעט בלתי אפשרית תודעתית.
אולי זו הסיבה ששתי מתחרות שהתחילו עם מנה אחרת לגמרי, סיימו את המקצה עם טטאקי - שהיא שיטת צליה מהירה של קצוות נתח פילה או דג שישב במשרה כלשהי - קפה במקרה הזה. כך או כך, נדמה לי שכל המנות שיצאו היו יכולות להיות טעימות יותר לולא הוכנס בהן קפה. נקודה למחשבה, ולתוכ"ש.
הכוכבות של הפרק הזה היו ללא ספק איתיאלה ומנאל.
הראשונה הכינה כרישה ממולאת עדשים ובשר בתיבול קפה - מנה שנשמעת בלתי אפשרית ועבדה בכל זאת. ובכלל, להסתכל על האישה הזו עובדת ומבשלת זה פשוט מדיטציה. תנועות הידיים שלה, המרכיבים שהיא משתמשת בהם והקיפולים (לא סתם המצלמה התעכבה על המעמולים שלה).
מנאל חושפת אותנו לתרבות אחרת, כזו שאין בה שופוני באוכל אבל כן יש הרבה מסורת ותהליכים. לא אינסטנט, אם כבר אנחנו בעולמות הקפה.
איתיאלה, לעומתה היא אישה של אינסטינקטים ותעוזה. הכרוב הצלוי שהכינה בציר קפה על קרם גבינה ועוגת השוקולד-קפה עם רוטב שמנת ושוקולד לבן היו המופע הכי טוב שלה העונה. "אוכל ברמת תפיסה מהגבוהות ביותר שקיימות", אמר אייל תוך שהוא מכריז עליה ככישרון ענק וסופה שמתקרבת.
עכשיו רק נותרה לי בקשה אחת. קצרו בבקשה את הטסטמוניאלז, אני לא באמת צריכה לדעת על מערכות היחסים של המתחרים והפרידות שלהם מבני הזוג. יש לי בעיות משלי. לוחץ, אמרתי. נו.