עוגות הגלידה של שטפן: קאמבק טעים והכרחי לילדות

למה יש פסנתר על החוף? איך הוא הגיע לשם בדיוק? איזו טיטאניק ישראלית ירדה למצולות ופלטה לחול הזהוב כלי נגינה אצילי שכזה, מעט רטוב בקצוותיו אבל בהחלט במצב טוב לנגינה? ומי ינגן עליו? כלומר, חוץ מוויק.

לעמוד האינסטגרם הטעים של וואלה! אוכל

מה קרה באמת לנינה ברוש? כלומר, חוץ משאלת השאלות שהיא מה קרה *באמת* לנינה ברוש. בבירור מדובר בסוג של פנטזיה. בבירור אין מדובר בפנטזיה שלה, שהרי אין אדם צלול בדעתו שחולם בתשוקה כזאת על חוף ים טרופי, עם פסנתר וספינת משוטים רעועה, ומלתחה מצומצמת מאוד, שכוללת ככל הנראה רק שמלות ערב ושיפון. כל כך הרבה שיפון.

וגלידה כמובן. ברור שהיא השיגה גלידה. אולי היא נאלצה לתת בתמורה איזשהו בגד, כי עכשיו היא שקופה כמעט לחלוטין, בפריים שלא היה עובר היום מסך גדול, וגם לא קטן. אפילו באינסטגרם היו מצנזרים אותו, וכולנו יודעים מה קורה באינסטגרם.

אלוהים, זרם התודעה של פרסומות הניינטיז. והגלידות של הניינטיז. מזל ששטפן התערב.

חזרה בזמן לטעמי הילדות של שטפן מאכר הובילה אותו - ואותנו - למסע נוסטלגי שסיומו שיקום טוטלי לכל המושג הזה שנקרא "עוגת גלידה".

זאת הייתה התחלה קשה מאוד, עם רפלקסים דחייניים וזכרונות ילדות משל עצמנו. כלומר, כחול-לבן. עוד יותר כלומר - עוגות הגלידה ההילדות שלנו אינן עוגות הגלידה מהילדות של מאכר. הכי כלומר - כשיש לך טעם של קרטון בפה, אתה לא ממהר להצטרף לשולחן עם כף גדולה.

ובכל זאת, הרתיעה הודחקה והכף הצטרפה. וטוב שכך.

קולקציית עוגות הגלידה (Eis Torten, בשפה אקזוטית וכנראה טעימה יותר) הווינאית של שטפן היא למעשה גירסה צוננת, סמי-פרדואית של קינוחי מזרח-אירופה, ואוסטריה בעיקר. היא משדכת אותם לגלידות הטריות שמיוצרות במקום, רוקחת פנימה פירות ותבלינים ישראלים, ובונה ויטרינה שמצליחה לעשות את הבלתי-אפשרי, ולהסיט פוקוס מהקינוחים ומהלהיטים הרכים והמוכרים פה.

תוכלו למצוא כאן, בין היתר, Eis Marile Knodel, שהיא כיפה עגולה, כתמתמה בהירה, עשויה סמיפרדו וניל, מצופה התערובת פירורי לחם וממולאת בקולי משמש חמצמץ, וגם Mohn Imber, עוגת גלידה עם שכבות טורט פרג ופטל קפוא, ועוד קצת פטל מלמעלה.

מה עוד? Vinneetta מציעה תחתית עוגיות שוקולד, גלידת ג'נדויה ושכבת סמיפרדו שמעליה ברסט שוקולד קראנצ'י ושברי אגוזי לוז קלויים. כלומר, שוקולדית-קלאסית ועמוקה. היער שחור, עוד מפלצת אייטיזית שכבר הרבה זמן לא אכלנו בגירסה מוצלחת, מספקת שכבות של גלידת וניל ושוקולד עם דובדבנים כמובן, קצפת כמובן ותלוליות עם דובדבנים במרכז, עוד יותר כמובן, אבל מצליחה לעשות את כל זה בלי לעורר שדים מהעבר.

יש כאן גם טירמיסו - גלידת וניל עם בישקוטי טבולים באספרסו, מפודרת באבקת קקאו - שהצניחה את הטמפרטורות של הקינוח האיטלקי והזריקה לו מעט אנרגיה, וגם וניל עוגיות - גלידת וניל עם צ'אנקים של עוגיות פונדנט שוקולד ושברי עוגיות - ששווקה כ"עוגת גלידה לילדים", וחוסלה בלי שהילדים התוודעו לקיומה בכלל.

טעימה מייצגת - על מי אנחנו עובדים, היה כאן "ייצוג" טוטלי של הסתערות-ויטרינה - סיפקה כמובן הצצה לאותה ילדות של מאכר, אך בעיקר תיקון לילדותינו אנו.

הטעמים עדינים מאוד, בלתי-משתוללים, והשילובים מוצלחים לא פחות, אבל מה שעושה את הכול למוצלח במיוחד הוא המרקם, ובעיקר משחק המרקם האישי המתאפשר פה? רוצים גלידה של ממש? תאכלו ישר מהמקפיא. רוצים את זה רך יותר? חכו חמש דקות. האופציה הראשונה מוצלחת. השנייה עדיפה, אם תצליחו לשלוט בעצמכם.

האותיות הקטנות: עוגות הגלידה מוצעות למכירה - כרגע במהדורת קיץ שאולי מוגבלת ואולי לא - בחנות שברחוב טשרניחובסקי 21 בתל אביב. מחיר: 160 שקלים לעוגה שלמה, 35 לסלייס.