המתח המובנה שבין מבקרי אוכל ושפים יכול לפרנס בקלות סדרת נטפליקס רב-עונתית, ראויית-בינג', גבוהה ונמוכה, איכותית וטראשית כאחד. רק מלחשוב על הטוויסטים ועל הופעות האורח הוצאנו את השטיח האדום.
לעמוד האינסטגרם הטעים של וואלה! אוכל
מדובר - ואנחנו אומרים פה את המובן מאליו - במערכת יחסים מתוחה מאוד ומורכבת מאוד, מושפעת מאינטרסים ואגו, משקעים רגשיים והמון-המון כסף.
קשה עד בלתי אפשרי לנהל אותה, בטח בביצה ישראלית מצומצמת כל כך, כזאת שמספקת סכסוכים על בסיס שבועי, וביפים היסטוריים שנמתחים על פני כמה עשורים, כמה מסעדות, וכמה גופי תקשורת. גם אנחנו, באופן טבעי, התלכלכנו לא מעט לאורך השנים בסיפורים האלה.
ובכל זאת, משהו בסוף השבוע האחרון בכל זאת עשה קצת יותר רעש מהרגיל. אפשר לקרוא לזה "קרב נוסף בין שף ומבקר". אפשר גם לקרוא לדבר הזה בשמו - מאיר אדוני נגד שגיא כהן, בלי פילטרים, בלי כפפות ובלי צנזורה.
הכול התחיל, כמו שדברים בדרך כלל מתחילים כאן, בטור הביקורת השבועי של כהן בעיתון "הארץ". והפעם - מסעדת מלי מלו של אדוני במלון BOBO בתל אביב.
במבט מהצד, אובייקטיבי ככל שמבט כזה יכול להיות אובייקטיבי, לא היה מדובר כאן במשהו יוצא דופן. קצת פאנצ'ים ("אם לאדוני מותר להמציא שמות מתחכמים למנות ישנות ולהעלות, מתוקף כך, את מחירן, מה יגידו פרחי הבזיליקום?"), קצת מארחות שנקלעו לסיטואציה ("ככל שעולים במעלית, גם מפלס גסות הרוח עולה"), קצת התעסקות באוכל עצמו ("התמכרות ליוגורט", כהגדרת כהן) ובסוף גם מחמאה אפילו, אם כי מחמאה פולנית ("אם הוא עדיין מסוגל, למה הוא כל כך מתעקש לא לרצות?").
בקיצור, נראו כבר טורים נפיצים מאלה.
אדוני, עם זאת, סירב להסכים עם הסיכום הזה.
"שגיא כהן כבר שנים חובט ואז מלטף, לעיתים מפלרטט ואז שוב נוגס", כתב השף בעמוד האינסטגרם שלו והעביר הילוך במהירות, "מעולם לא ביקשתי את אהבתו וגם כשהחמיא זה היה כהבל פה חולה וסרוח.
"גם תמיד נפלא לקרוא את עוקביו נשפכים בהתמוגגות על פרצי הזוהמה שנובעים מביבי נשמתו, עפים על הטינופת שנשפכת ממנו וכמו חלק לא קטן מעמנו מתמוגגים שוב ושוב שהנה נשחט מישהו חדש, מהסלב, מהברנז'ה, שאיזה כיף 'שחשפו את ערוותו'.
"הפעם האושייה ששגיא בחר לרמוס היא מלי מלו, בר שאני יועץ קולינרי שלו ועדיין גאה להיות חלק ממקום שמעביר מאות אנשים בערב עם מוסיקה איכותית אלכוהול משובח ואנשים יפים וכן קצת אוכל כיפי. 'המקום החדש של מאיר אדוני'! הוא כתב".
אדוני המשיך בתיאור מפעלותיו: "אני עושה מסעדות בעולם. מלא מקומות חדשים ומקומות שזוכים לביקורות מדהימות של מיטב המבקרים בעולם שזה מקצועם, לא כאלה שעושים חלטורות בכל מדור עיתון ומקומון שמשלם להם במקרה הטוב שכר מינימום כדי לחרטט, מדורי ספורט, קולינריה ומה לא... שגיא כהן להמונים בשני שקל.
"שגיא כהן היקר כמה פטת אתה יכול להיות??? אתה פשוט בדיחה מהלכת בחסות עיתון שלצערו יכול להרשות לעצמו רק כלומניק כמוך. בזכות זה שאין לי מסעדות בארץ וכנראה שגם בטווח הנראה לעין או בכלל לא יהיו אני אכתוב בשם הרבה אנשים, תעשה טובה ותזדכה על עצמך אבל אמיתי תזדכה ומבטיח לך איש לא ירגיש בחסרונך.
"אתה ואפס צאן מרעייתך שמפרגן לך הם סוג של מתוסכלים ומסכנים שמהווים תפאורה לכלומניק שכמוך. תמשיך לבלוס בחינם ולהקיא את דבריך אל בין השורות.
"כמה כיף לחייך ברגעים אלו מעבר לים מעוד מסעדה מצליחה ומשגשגת ולהבין שזכיתי להגיע לרגע הזה אחרי 27 שנות עשייה אמיתית ומבורכת בארץ ובעולם עם חותם אמיתי (להבדיל ממך) ועוד אינסוף שנים קדימה בע"ה של עשייה ופשוט לבוז לך באופן פומבי.
"בכנות, שנים חיכיתי לרגע הזה ואני יודע שאני מיצג מאות מסעדנים ושפים ששותפים לבוז כלפייך. מאחל לך בריאות איתנה ושהעולם והחיים יעניקו לך את אשר מגיע לך. שבת שלום ורק בשורות טובות", חתם בממלכתיות.
מחייך מעבר לים. אדוני:
מעצם טבעו, הפך הפוסט לוויראלי, וצבר כ-3,000 לייקים מהירים, בנוסף למאות תגובות - רובן המוחץ תומכות, חלקן הבולט מקולגות שמיהרו להזדהות.
"מאיררררררררררררררררררררררר (תועפות הר' במקור) עשית לי חשק שוב לחזור", כתב שגב משה, "אכלתי שם כמה וכמה פעמים ותמיד טעים רצח", בעוד המסעדן שמעון משל העדיף להתמקד דמותו של המבקר ולכנות אותו "איש רנסנס מוכה בגזענות המהולה בהלקאה עצמית של המקום בו הוא מתקיים".
השף חמודי עוקלה, שחלק מסך עם אדוני בעונה הראשונה של "משחקי השף", פירגן גם הוא וכינה אותו "מלך הקולינריה הישראלית", בעוד מגיבים אחרים נעו בין זלזול בכהן, טענות נגד העיתון עצמו וביקורות על השפה הקשה של השף. "מה לעזאזל זה 'תזדכה על עצמך'?", תהתה אחת מהן, "לי זה נשמע כמו עידוד להתאבדות, הלם שמאיר אדוני מתבטא ככה!".