בישראל אוכל הוא תמיד הסנטר-פיס של כל אירוע, ויש לו הרבה יותר משקל מאשר באירופה למשל. תאמינו לי ששם אין תואמת נוגה ניר נאמן שסופרת מגשי ביצים ומשלוחי סלמון במהדורת החדשות לפני כל חג או סופשבוע ארוך, ואף אחד לא מתבדח על כמות האוכל שמוגשת על שולחנות של עדות ולאומים.
לעמוד האינסטגרם הטעים של וואלה! אוכל
אולי זו הסיבה שבגללה מתייחסים בעולם לשפים כאל יושבי אולימפוס. כי הם שולטים באלמנט החשוב ביותר בקיום הרגשי שלנו - אוכל. לא מזון, אלא אוכל, שתפקידו בחיינו עצום בהרבה מסך כל חלקיו.
סביב האוכל קורים הדברים המשמעותיים באמת, החל מטיפת החלב הראשונה של מי שאוהב אותנו כמו שאף אחד לא יאהב יותר לעולם, המשך במשפחתיות, חברות, שמחות, חגיגות ובילויים.
בארץ תמיד יש מקום לעוד מסעדה, עוד תכנית אוכל, וכל מיזם קולנרי מתקבל בה בזרועות פתוחות. סאן פלגרינו כנראה הבינו את זה, ופרויקט "San Pellegrino Culinary Tour עד הבית" שלהם, פתח עבורי את השנה החדשה. כיף.
המיזם החמוד הזה מתבסס על שיתופי פעולה חגיגיים עם חבורת שפים מלאי סקס-אפיל - חיים כהן (יפו תל אביב), תומר טל (ג'ורג' וג'ון) וניר מסיקה (תמנע). השפים ארזו יחד עם סן פלגרינו ארוחת ראש השנה זוגית (660 שקלים, 600 לחברי מועדון BLEND), שהיא בעצם מעין סיור קולינרי יוקרתי במטבחים שלהם.
בערב ראש השנה, בשעה 14:00, הגיע אלי השליח עם צידנית מגרה וסלסלה שיש בה את כל האביזרים הנלווים לארוחה זוגית - צלחות, כוסות, סכו"ם, מים של סאן פלגרינו, מפית עם שמי רקום עליה, יין משובח ואפילו פותחן. בצידנית מצאתי את המנות שמרכיבות את ארוחת ראש השנה היוקרתית שלי, מפורקת לקופסאות.
אחד הדברים הנעימים בעולם הוא שמישהו מבשל לך. באופן אישי אין כמעט מחווה שגורמת לי להרגיש יותר אהובה ויותר בבית. וכששלושה שפים מבשלים לך ואת לא צריכה לעשות כלום, אפילו לא לפתוח את ארון הכלים שלך, אז בכלל התענוג מושלם. שלא לדבר על המנות עצמן.
מנות הפתיחה כללו חלה חגיגית של כהן, מסבחה שעועית, וחצילים בטעם כבד. מסיקה הרעיף עלי סלט לוביה חרוך עם גבינת טולום טורקית ואגוזים מקורמלים, וגם טורטליני במילוי שורטריב במרק חרירה מהמם, ובצדו נשנוש קולורבי רך וצלוי ברוטב רימונים מצומצם ופלמידה כבושה של תומר טל.
חוץ מאלה, היה שם גם סלט קיסר של כהן, טנזיה טלה של מסיקה, עם פירות יבשים בסגנון מרוקאי, ותבשיל חיטת בר וגזרים מקורמלים.
לא שעוד יכולנו לאכול משהו, אבל אפילו לקפה וקינוח דאגו לנו. בחבילה הענקית הגיעו גם קפסולות למכונה, ולידן הכנאפה של חיים, ובראוניז ובלונדי של קפה פיצי שלו, שתי חתיכות יפות של מתוק שבאות בול עם הקפה אחרי האוכל, כך שכל מה שנותר לעשות זה להישעון אחורנית וללטף לעצמך את הבטן בסיפוק.
כל זה כמובן מגיע עם הוראות הרכבה והכנה מפורטות - וטוב שכך, כי אני בטח לא מספיק פודית בשביל להבין מה הרוטב שהולך פה עם מה, ואיזו גבינה שייכת לאיזו מנה.
אך אבוי - קרתה תקלה, והוראות ההרכבה כנראה נפלו בין הכסאות, או בדרך, במשלוח, ונאלצתי לאמץ את מוחי בניסיון להבין איך מגישים כל מנה בצורה שהשפים התכוונו אליה. למזלי, היה איתי חבר שעזר לי, ומעבר לזה שהרגשתי קצת כאילו אני מרכיבה רהיט מאיקאה, היה גם בפעילות הפאזלית הזאת משהו נחמד.
היה לנו טעים רצח. המנות היו מעולות, מיוחדות, ומושקעות - וטנזניה טלה היא לא מנה שהייתי חושבת להכין לבד, למשל, כמו גם מנות אחרות שנמצאות מחוץ לקומפורט-זון הקולינרי שלי. עשינו עבודה לא רעה, למרות שנראה לי שהחלפנו בטעות בין רוטב הרימונים המצומצם של הקולורבי לבין רוטב אחר, ויכול להיות שנפלו עוד כמה טעויות קטנות. אתם יודעים איך זה כשמרכיבים לבד - תמיד נשאר בסוף בורג מיותר.
אגב, זה עוד לא נגמר. המיזם דואג לך גם לבראנץ' שלמחרת, ובצידנית הגיעה צנצנת עם רוטב שקשוקה של כהן, שגם הוראות ההכנה שלה נעלמו. אבל בואו, שקשוקה אני יודעת להכין גם לבד.