בדרך כלל הצעירים בינינו, ובעצם רוב האנשים שאין להם ילדים ויותר מידי מחויבויות משפחתיות מחפשים אלטרנטיבה ל "בין הזמנים" של חצאי הימים, והגשרים המבוזבזים שבין החגים. ובפרט ביום השני הזה של ראש השנה, ב' ראש השנה, אחיו החורג של א' שבו עוד יש את הארוחה של המשפחה של הצד השני - זה שקופח בערב החג. או ביום כיפור (למי שלא שומר), או רחמנא ליצלן סוכות. איזה מן חג זה סוכות אם אין לך ילד קטן שצריך להכין איתו קישוטים לסוכה? את הפעם האחרונה שחגגתי סוכות אני עדיין זוכרת כי עפתי על ממטרה ופתחתי את הברך, אבל מעבר לגזירי עיתון לאישה (וסליחה מהקולגות שלי שם), שהפכו לשרשראות צבעוניות (מזל שלא היה לנו בבית את עמוד 3 של הסאן) לסוכה המאולתרת במרפסת, אני לא ממש זוכרת מה עושים בחג הזה.
חו"ל מבאס, כל עוד הוא דורש מטושים באף (מי לעזאזל מצליח לשרוד את הבדיקה הזו?) ולחץ שבעיני הורס את כל חווית הטיסה, על אף שאני מעריצה את כל חבריי שמתחפפים מפה לשלושה שבועות. אני מראש מעדיפה לחפש איזה יקב (פלטר - המלצה השבוע!) , פיסת דשא נטולת בני אדם (עד כמה שאפשר) או אפילו להסתפק בערב חברים על הגג, שכבר הוכשר לאירוח בתקופת הסגרים. אל תגלו שזה מה שעשו אצלנו בבניין.
אריזת מתנה של הרגע האחרון
וולט, ולא צריך לרחם עליהם, עבדו מאד קשה בשנה החולפת ואני מניחה (ומקווה) שהם לא יאכזבו גם בתקופת החגים למי שבכל זאת נשאר בסביבה. אז הנה המלצה חמודה למי שנתקע בלי קינוח/אלכוהול/ רעיון למתנה - מארז משותף של וודקה 'ואן גוך 'עם גלידת אוטלו שאפשר לרכוש דרך וולט, סוג של אריזת מתנה אם הוזמנתם ברגע האחרון לאיזה על האש ונתקעתם בלי שי. מה תקבלו? גלידה בשלושה טעמים (חצי קילו בערך), כמה כוסות וגביעים ושלושה בקבוקונים קטנים של וודקה ואן גוך בטעמים עם כוסות צ'ייסר. את המארז הזה הזמנתי ממש לפני כמה ימים כשחברתי הטובה טסה לפוסט דוקטורט שלה בניו יורק, והיינו חייבות לעשות "סיבוב פרידה מתל אביב". לא ידעתי כבר איך להפתיע אותה במלון, והמארז הזה שהגיע בתזמון של 20 דקות מרגע ההזמנה היה פתרון מעולה. את הגלידה אכלנו, את הבקבוקונים דחפנו לתיקים קטנים ביחד עם כוסות הצ'ייסר וירדנו לים כמו בנות 16 פוחזות ששותות בפעם הראשונה.
מה שתיתי השבוע?
חוץ מצ'ייסרים של וודקה שהתערבבו בדמעות פרידה מחברתי הטובה, שתיתי גם יין. אני מודה שהרבה זמן לא מצאתי יין זול יחסית שהוא גם טוב, ועמוק ופשוט טעים ואפילו לא מגרד את ה 60 שקלים (וגם תוצרת הארץ). יש את הסדרה הנהדרת של כרמל: 'סלקטד' - שאני אוהבת מאד (30 שקלים לבקבוק זה נפלא). יש איזה מנהג ישראלי שכדאי להגמל ממנו והוא "מחיריאדה" - אם זה יקר זה טוב ואם זה זול כנראה זה פחות. אז זהו, שלא! אם ניגמל מהתפיסה הזאת אולי המחירים פה לא יהיו יקרים כל כך בכל תחום שהוא.
ובחזרה לעניינינו, מה שגיליתי לראשונה השבוע היה את המרסלן - של יקב בנימינה מסדרת רזרב 2019, אותו הבאתי למפגש קאז'ואלי של צפייה בחתונה ממבט ראשון עם הפרלמנט הקבוע, 55 ₪, ארומטי, טעים, ארצישראלי ובעיקר מאפשר לשתות ממנו הרבה הן מבחינת קיבולת והן מבחינת מחיר. החברים, שכבר רגילים שאני מפגיזה אותם ביינות שווים מצפון איטליה, אהבו נתנו חמישה כוכבים, ותכלס - זה מה שחשוב. יש לי מוניטין לשמר.