וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

הנוף - בלוף, האוכל - קטסטרוף

עודכן לאחרונה: 11.8.2022 / 8:35

מהרגע שבו התיישבנו ב-mena ועד לרגע עזיבתנו את המקום עברו שעה ועשר דקות, ולא כי מישהו הגביל אותנו, פשוט רצינו שזה ייגמר

mena. עידן בן הרוש,
טונה אדומה ב-mena/עידן בן הרוש

מנחם היא מעדנייה-בר שנפתחה בקיץ שנה שעברה ברחוב הירקון על ידי עומרי קאופטייל ונועה ברלינסקי הצעירים. היא שימשה סוג של תחנת מעבר לאוכל מושקע בדרך לים. לקראת הקיץ הנוכחי החליטו קאופטייל את ברלינסקי להפוך את המקום למסעדה שהושקה במאי האחרון, כשעל המטבח מופקד ינון אלעל, בוגר העונה השלישית של "משחקי השף" לפני ארבע שנים.

כתבות הקידום למסעדה דיברו בזכות הלוקיישן ועל הנוף המהמם לים, והזמנו שולחן במרפסת החיצונית. עלינו מחניון גן לונדון למסעדה הצמודה אליו, התיישבנו בשולחן שנשמר עבורנו, שהשקיף לרחוב הירקון, וקצת התפלצנו: הכי הרבה שהצלחנו לראות היו המכוניות בפקק התמידי ברחוב הירקון, הכי הרבה שהצלחנו לשמוע היו צפירות של נהגים עצבניים עם פיח ואגזוזים כבונוס. אין צורך לגנות מסעדה על מיקומה אבל ממש מיותר למתג אותה כבעלת אחלה מיקום באופן מופרך כל כך. כמה דקות והבנו את הווייב של ה"מרפסת לים" וביקשנו להיכנס. החלל הפנימי זערורי ומורכב מבר קטן מאוד ובו ישבנו.

התפריט של אלעל מורכב מקטנות, ראשונות ועיקריות. הוא בעיקרו ביסטרו עכשווי ומוצאים בו את בלנד החשודים המיידיים המוכר בצירוף ניסיון מוכח לתת עוד משהו, להפגין שליטה בטכניקות ואם אפשר שזה גם יצטלם טוב, לתפארת עדות האינסטה. לא, אין כאן יומרנות יתר. להיפך. ניכר שהתפריט מנסה להיות עדכני תוך הקפדת אמת על גובה העיניים; על כך יש להעריך את צמד היזמים הצעירים, שהצהרת הכוונות שלהם איננה נפוחה. גם התמחור, במונחי הימים הללו לפחות, סביר לחלוטין. הוא מזכיר את מה ששילמנו במסעדות לפני מספר שנים. כל שנותר הוא לקוות לביצוע ראוי.

mena. עידן בן הרוש,
mena. כשל קולינרי מתמשך/עידן בן הרוש

פתחנו ברוסטביף סינטה (74 שקלים) וספיישל טונה אדומה נאה עם אבטיח ופטה (72 שקלים). במנת הטונה היו שני פלחי אבטיח על קליפתם, חתיכות פטה, מיני ירוקים, שקדים, צ'ילי ולימון בצד. מבחינה ויזואלית זו ללא ספק הייתה מנה לתפארת עדות "משחקי השף" - יפה בעיניים. רעיונית, מה היה לנו? אבטיח עם פטה, קצת סלסולים, וטונה אדומה נאה. נו, באמת? זו מנה של שף חושב? חוץ מפוטוגניות לא היה במנה הזו דבר. לא הייתה לי כל טענה לאיכות חומרי הגלם כאן אבל צירופם יחדיו לא עשה כל סינרגיה משמעותית. שורה תחתונה: סתם מנת שופוני.

ואם מנת דג-אבטיח לא הייתה משהו אבל גם לא נעשו בה פשעים (מטפוריים) כנגד האנושות הרי שהרוסטביף כבר היה משהו-משהו. כזו קטסטרופה לא זוכר מתי אכלתי כאן. הוא מגיע - שימו לב למאמץ - עם תבשיל עלי גפן, דמי גלאס, ביצה רכה וגבינת אולד אמסטרדם. מינוניו נדיבים ממש אבל התוצאה, הו התוצאה. בשר יבש לגמרי, הרבה יותר אפור מאדום, מסוג שפשוט לא היה צריך להיכלל בתפריט באותו יום. נדפק לכם הרוסטביף בטעות? ותרו עליו. אי אפשר להגיש כזה לסועדים. גם על תקן לשון הוא איום ונורא. לא זאת אף זאת: תבשיל עלי הגפן היה סר טעם ממש, הדמי גלאס חובבני, הביצה והגבינה חברו לכל זה לבלגן אימים בצלחת ומגה-פיגוע בחיך. זו הייתה מנה שניסתה להיות מושקעת אבל חשפה היפראקטיביות שלא מגובה בכישרון רעיוני כביצועי.

המשכנו לפילה לברק (128 שקלים) ומחבת קלמרי (92 שקלים). בדג היו פולנטה, עגבניה שרופה, ברוקולי ושעועית ירוקה וגם גבינה מגוררת. רעיונאות? כמו במנת האבטיח-פטה-טונה, גם כאן. פולנטה הולכת עם גבינה? יאללה, נוסיף קצת ירוקים ונשים דג. עוד מנה מביכה, כלום פינת שום דבר מבחינה קונספטואלית; משמים בואך מיותר בחיך. אה כן, הצהוב-פולנטה, ירוק-ברוקולי, אדום-עגבנייה מצטלמים יופי. באמת מגניב מאוד.

במחבת הקלמרי היו טבעות קלמרי לא רבות, בפרופורציה שהחזיקה בקושי מנת ביניים, בטח לא עיקרית, בפלפל צ'ומה וכוסברה, לצד לחם מחמצת. הפלפל צ'ומה הזה לא היה רע, אבל ברור שאכלנו טובים ממנו. אלא שזה לא העניין. הוא בוודאי לא הספיק בחבירה לקלמרי כדי לייצר מנה שמצדיקה את עצמה, גם אם היה שם גם לחם שנועד לספוג הכול. חוט השני שעבר בין מנות הארוחה הללו, אם כך, הוא חוסר בשלות חשיבתי ניכר של החתום על האוכל. עם מטבח של חלקי וחצאי רעיונות לא בונים תפריט למסעדה.

חלקנו טארט דלעת (49 שקלים) עם בסיס בצק פריך, קרם דלעת מתוק, גרעיני דלעת וקרם מסקרפונה. זה היה קינוח חובבני למדי, שלקה במתיקות יתר והמשיך בקו שבו פגשנו במנות עד אליו.

בשבוע שעבר

המקום הזה מלא בקסם, נותר לחכות שגם באוכל ידבק הקסם הזה

לכתבה המלאה
mena. עידן בן הרוש,
טארט דלעת/עידן בן הרוש

חוץ מכשל קולינרי מתמשך, הארוחה התנהלה באווירה לחוצה ולא מאוד נעימה. גם לא ממש מקצועית ברמת השירות. במילים אחרות, החובבנות שלטה גם בפן הזה של הערב. ערב? האמת שמהרגע בו התיישבנו ועד לרגע עזיבתנו את המקום עברו שעה ועשר דקות, ולא כי מישהו הגביל אותנו. האדם הסביר בא למסעדה כדי להשתהות בה קצת, להתפנפן טיפה, ליהנות. שעתיים הוא סוג של סטנדרט. אפשר גם יותר מזה, כשכיף. כשעובר זמן כה קצר והסועדים שמחים ללכת, זה אומר משהו.

מה שאולי עבד כמעדניה, לא באמת עובד כמסעדה. מסעדנות זה מקצוע. אהבת אוכל וכוונות טובות הן אולי תנאים הכרחיים, אבל בטח לא מספיקים. לפני שהמקום טוב הכוונות אבל החובבני של הצמד קאופטייל את ברלינסקי מתרסק, טוב יעשו אם ישכרו את שירותיו של יועץ רציני מהתחום. הן האוכל והן ה"פלור" שם זקוקים למקצה שיפורים שלא בטוח שבכוחן של הנפשות הפועלות לעשות אותו בעצמן.

mena, הירקון 88, תל אביב-יפו, 03-6736136

חשבון:

טונה אדומה עם אבטיח ופטה - 74
רוסטביף סינטה - 72
פילה לברק - 128
מחבת קלמרי - 92
טארט דלעת - 49
מינרלים קטן - 11
קרלסברג - 26
סך הכול: 452

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    3
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully