קשה למצוא בישראל עיר שמעוררת כל כך הרבה אמוציות וכל כך הרבה תגובות כמו אילת. כן, יש את פתח תקווה, אבל אילת היא משהו אחר - ההנאה בירידות עליה גובלת בסאדיזם והקצינה מאז שהישראלים גילו שהם יכולים לנפוש בקפריסין או בטורקיה במחירים נמוכים יותר. לראיה, חבר קרוב, וזה סיפור אמיתי, שאל רק לאחרונה את הרופא שלו האם הוא יכול לטוס לעיר לאחר שעבר בדיקות מקיפות. הדוקטור ענה לו: "אני לא ממליץ לך לטוס לאילת, אבל מבחינה רפואית אין עם זה שום בעיה".
אחת הסיבות, ניתן לשער, היא הרגע שבו נפתחות דלתות המטוס וכבשן עכור ומחניק עוטף את הפרצוף כאומר "באתם לפה? תתרגלו מעכשיו ל-80 מעלות בצל". סיבה אחרת היא שבתודעה העיר נתקעה באייטיז, כמו הרבה ערי נופש אחרות באגן הים התיכון. הגעתי לשם השבוע מטעמי עבודה (רואים? אפילו בלי להתכוון הייתי צריך להתנצל ולתרץ) וגיליתי לשמחתי ששתי הסטיגמות הללו לא נכונות. זאת אומרת, לפחות אחת מהן כן אם אתה בא באמצע אוגוסט, אבל בכל הקשור להתיישנות, נדמה שאילת בכל זאת עברה איזשהו תהליך ומתחילה לשים את העבר מאחור. לא ביקרתי כאן שבע שנים, אולי אני באמת לא מבין כלום, אבל איכשהו היא נראתה לי הרבה יותר מסבירת פנים ומתקדמת.
אחד הצדדים שפחות הכרתי באילת הוא זה של המזון המהיר. הרי תמיד כשבאים לפה לוקחים חצי פנסיון - ארוחת בוקר, ארוחת ערב, משהו קטן לנשנש בין לבין וזהו. בדמיוני אילת הייתה אמורה להיות עיר שחפה מדוכנים וסנדביצ'יות, אבל הרי רואים אותם בכל פינה, ואם אכן כך, כנראה שיש לזה ביקוש. ובכל זאת, בבורותי כי רבה הלכתי לגוגל לבדוק המלצות. נכון שחלק מהכיף הוא להיתקל במקום באקראי ולחקור אותו, אבל כשאתה באמת לא יודע כלום אתה יכול ליפול כהוגן, ולמה לבזבז ארוחה מהוגנת?
כך יצא שהגעתי לדובילה.
דובילה הוא דוכן מזון מהיר קלאסי הממוקם בפנינת אילת, בקצה המערבי של הטיילת סמוך לקניון מול הים. במקום הרבה סוגי בשר - משניצל ועד מעורב ירושלמי, מטורטייה ועד בגט. הוא מגוון מאוד ובעיקר מלא מאוד. מחפשים אנשים מוזרים כמוכם, שמעדיפים קבב על פני נתחי אסאדו במלון? תמצאו רבים מהם בדובילה.
התלבטתי מה לקחת. עיניי צדו את ה"בשר טחון בבגט". אני לא זוכר מתי נתקלתי במקום שהציג בשר טחון כבשר טחון. בדרך כלל קוראים לזה בשמות מכובסים וסקסיים יותר כמו "סלופי ג'ו", או "סטייק פילדלפיה" (לא להתבלבל עם אלה ש*באמת* יודעים איך להכין סטייק פילדלפיה). דווקא הביטחון שבו הוצג הבשר הזה משך אותי. מצד שני, היו גם נקניקיות מרגז, מאכל שלפחות לטעמי קצת פחות שגרתי. התלבטתי והבחור בדלפק פתר את הבעיה: "בתוספת של 8 שקלים אשים גם נקניקייה". בקיצור, מפה לשם שילמתי 57 שקלים לבגט גדוש במיקס של בשר טחון ונקניקיית מרגז קצוצה.
זו קומבינציה מעניינת שהחלטתי שכדאי לנסות. כעבור עשר דקות יצאה המנה המסקרנת. הבגט איכותי, טרי ומזמין אפילו שהשעה כבר שש בערב - גדוש בשני סוגי הבשר. ביס ראשון מלא ציפייה ו...
סבבה. לא פחות, לא יותר. סבבה, אי שם באמצע הסקאלה. הבשר הטחון היה פשוט בשר טחון. התיבול היה בסיסי ולא מיוחד מדי. אגב, לו היה המקום פחות כשר והכול מגיע עם גבינה, התוצאה הייתה טובה בהרבה, אבל נניח לזה. באשר למרגז, הנקניקייה נקברה לחלוטין תחת טעמו של הבשר וזה קצת מוזר, כי לנקניקייה יש טעם וריח דומיננטיים מאוד. כך או אחרת, לא ממש הרגשתי אותה.
כל המנה הזאת לא הייתה וואו, אבל היא גם לא הייתה רעה. בכל הקשור לתמורה, 57 שקלים לסנדביץ' ללא תוספת ושתייה הם לא מחיר זול, אבל יש לציין שהבגט מולא והוגש בנדיבות וברוחב לב וכשסיימתי חשתי בשובע, זה בהחלט סגר פינה. מצד שני, זה לא זול ואנחנו הרי מצפים שבאילת יהיה לנו קצת יותר זול. במדד כמ"א (כמות-מחיר-איכות), דובילה עומדת יפה בפרמטר של הכמות, סביר בזה של האיכות ונופלת בקטגוריית המחיר. הייתי הולך פה על 6 מתוך 10.
אז מה חשבנו? ניכר שלדובילה יש פוטנציאל ויכול להיות שמנות יומרניות יותר מ"בשר טחון" עושות עבודה טובה יותר, אבל קשה לי להגיד שנפלתי. קהל רב וביקורות חיוביות ברחבי הרשת כנראה לא טועים - שווה לתת צ'אנס פעם אחת, במקרה שאתם מסתובבים בטיילת וממש ממש רעבים.
דובילה - דרבן 6 אילת