העם עם הגליל

היו ימים שבהם נראה שויכוח פעוט הנוגע לכמה סנטימטרים של קו חוף מפריד בינינו לבין שלום אמת עם סוריה. חאפז אל אסד, אביו של האיטרייה המושלת כעת בדמשק ועריץ עם קבלות מפה ועד להודעה חדשה, נתן את הרושם של מי שאפשר לסגור איתו עניין. ציניקנים כבר הציעו ליקבי רמת הגולן לחשוב על בעל בית חדש וגם על שם מחר – "שאטו אסד". נשמע כמו בחירה מצויינת.
ההחלטה על ייסודו של יקב הרי גליל נעשתה תחת אזהרה ומתוך תחושה של יקבי רמת הגולן שנסיגה ישראלית מהרמה היא רק עניין של זמן ולכן עדיף להיתפס עם המכנסיים למעלה ולהקים יקב חדש, הפעם בתוככי הקו הירוק. המקום שנבחר נמצא בצפון הגליל, ליד קיבוץ יראון, והיינן שעליו הוטלה מלאכת ההקמה הוא גבי סדן, מי שעבד ביקבי רמת הגולן.
בינתיים רוחות השלום נרגעו, יקבי רמת הגולן נראים בכי טוב, ויקבי הרי גליל צריכים להצדיק את קיומם ללא קשר לתהליכים פוליטיים. עד עכשיו ייצר היקב יינות זניים צעירים, זולים יחסית וחסרי יומרה. במיטבם הם היו נחמדים. לא פחות, ולא יותר.
היין הרציני הראשון של היקב, הרי גליל יראון 2000, הוא יין שכבר בהרכב ענביו הבורדולזי (שישים אחוז קברנה ועוד ארבעים אחוז מרלו) מבקש להפגין בידול מהאח הגדול שברמת הגולן. הרכב הענבים הזה, כשהוא במיטבו, נותן יינות שעיקר קסמם הוא הוא האלגנטיות והאיזון שלהם. בנקודה זו נראה שעבודתו של גבי סדן צלחה. היין, למרות שהוא בעל גוף מלא וארומטי, ניחן בעדינות יחסית ובאיזון שאופייניים לסגנון בורדו. השוו אותו, למשל, לאדומים מסדרת ירדן (לקברנה במיוחד) ותראו שסגנונם שונה. בעוד שיינות ירדן נוכחים יותר, בעלי טעמים חדים יותר, עם טאנינים קשים יותר ובעלי מבנה טעם מתפרץ יותר, היראון של הרי גליל מפגין מבנה טעם עגול ורך יותר. גם באלמנטים אחרים היראון נותן הצהרת כוונות מרשימה: ליין יש ספקטרום טעם שמתחיל בטעמי וניל בולטים (לטעמי בולטים מדי) המגיעים מהחבית, עוברים לפרי אדום בשל, בעיקר דובדבנים ושזיף, ומסתיימים ברמזים לטעמים "ירוקים" ורעננים יותר. הצבע נהדר, הריח שוב מפגין נוכחות עץ מסיבית מדי, ועם זאת נותן מקום לריחות אחרים. המחיר 82 שקל, מראה על קנייה טובה.