טיול האוכל הישראלי של דניאלה טאפיה היה שגרתי לחלוטין. מרגש וטעים, כמובן, ומעניין במיוחד עבור חיך קובני-קולומביאני שמוכן ושמח להתנסות, אבל אחד ממאות סיורים שמתקיימים פה בשגרה. שבועות ספורים לפניה, הייתה כאן נבחרת שפים גלובלית עם מספיק כוכבים בשביל להקים פלנטריום חדש. כמה ימים אחריה, תוכננה ארוחה חגיגית אחרת, ישראלית-אמריקנית. הזמנות נשלחו, תכניות נעשו, חיים.
"מחבלים ניסו להיכנס לבית שלי, רעדתי כולי": רגעי האימה של אור יוסף
העוגיות של רחל מאופקים הצילו חיים, ושברו את הרשת
"תנו להם בראש": עולם האוכל נכנס מתחת לאלונקה
2,000 ארוחות שנשלחו מת"א לחיילי צה"ל נזרקו בגלל כשרות
איזה אוכל מנחם את הישראלים עכשיו? הציוץ ששבר את הרשת
אייל שני ביקש לסייע ליולדות בעזה, והטריף את הרשת
"הלב של כל אמא": חמ"ל הגלגולים שחילק 10,000 קובה לחיילים
עם הלוחמים, על מדים: גם אסף גרניט גויס למילואים
מה יש בתוך מנת קרב של חיילי צה"ל?
לאט, שקט, שפוי: מקומות שחזרו לעבוד
טיול האוכל הישראלי של דניאלה טאפיה היה שגרתי לחלוטין, אבל בכל זאת נסחפתי לדבר איתה לפני שהוא מסתיים. לוח הזמנים היה לחוץ, אז פיטפטנו קצת לפני שהיא עוזבת, וקבענו להמשיך את השיחה-ריאיון-כתבה בטלפון. זה היה ערב יום שישי, 6 באוקטובר.
טיסה נעימה, איחלתי, מתי את ממריאה?
"מחר בערב", היא השיבה.
"אלוהים, מה קורה פה?". טאפיה משחזרת
"טיילתי בישראל, יוון וירדן ומאוד נהניתי. את הלילה האחרון שלי בישראל עשיתי בבית של חברים בירושלים כי הטיסה שלי הייתה מתוכננת לערב, אבל ב-7:30 בבוקר הם כבר העירו אותי ואמרו לי שצריך ללכת לממ"ד", סיפרה בריאיון טלוויזיוני בקולומביה, ימים ספורים לאחר נחיתתה חזרה, "בכל החיים שלי לא שמעתי משפט כזה".
המילים הללו, שגורות מאוד בעברית אבל מדומיינות כמעט בכל שפה אחרת, לא היו צלילי הבכורה המפחידים האחרונים של טאפיה. "יצאתי מהחדר שלי למרפסת ופתאום שמעתי בום ואז עוד בום. אמרתי לעצמי 'אלוהים, מה קורה פה?'. זה משהו שאתה לא מדמיין שאתה יכול לעבור. הייתי בשוק".
"כמו קו של ברזל באוויר". טאפיה בירושלים
היא ומארחיה נכנסו לממ"ד. "זה היה כמו להיכנס לכספת של בנק. סוגרים את הדלת והחלונות כמו בצוללת. הדלת עבה ממש", תיארה במה שנשמע לאוזניים ישראליות מעט טריוויאלי, אבל ממחיש היטב את המציאות הכאוטית שבה אנחנו חיים, "לאט לאט התחלתי להבין מה קורה סביבי והתחלתי לשאול שאלות ולברר מה זה בכלל הממ"ד הזה. הם ענו שבמקרה שמגיע טיל, כל הבניין נופל והממ"דים נשארים, אחד מעל השני, בדיוק באותו מקום, כמו קו של ברזל באוויר. תחשבו על מישהו בקומה שביעית שפותח את הדלת ורואה שאין כלום בחוץ, עד למטה".
טאפיה הוסיפה לתאר. "בהתאם למרחק מהירי, יש קצת זמן להכניס את הכלב או אוכל. במקרה שלנו היו לנו 30 שניות, אז רצנו מהר פנימה. תודה לאל שהיה אור בפנים, כי אם הייתי ננעלת שם בחושך באמת הייתי מאבדת את זה".
השיבה הביתה. טאפיה בקולומביה
טאפיה כותבת לאחיה ("אם הייתי כותבת לאימא שלי היא הייתה חוטפת משהו") ומעדכנת אותו על התקיפה, ויוצרת קשר גם עם אנשי שגרירות ישראל בקולומביה, שלקחו חלק פעיל בתיאום הנסיעה. "בשמונה בבוקר הם ענו לי שהמצב רע מאוד, ולא שגרתי. ב-12:00 נתניהו כבר הודיע שיש מלחמה".
שעות הבוקר נוצלו על ידה לכדי ניתוח ריאלי ככל האפשר של המצב. "אמרתי לעצמי 'אוקיי, אני במדינה אחרת, בדיוק פלשו אליה. אני לבד, מה אני עושה?'. זה היה רגע של ייאוש, אבל לא רציתי לצעוק. פשוט הייתי בשוק. נשארתי בלי מילים, בלי להבין. הדבר היחיד שביקשתי מאלוהים היה לעלות על הטיסה שלי בחצות. זה היה היום הארוך בחיי".
טאפיה בת ה-36 נולדה בהאוונה, אך הגיעה עם משפחתה לקולומביה שנים ספורות לאחר מכן, ושם גם פיתחה קריירה משגשגת כשחקנית. במהלך השנה האחרונה, הייתה חלק אינטגרלי מליהוק עונת הסלבס של מאסטר שף במדינה, טיפסה בהצלחה במעלה סולם ההדחות, עד שזכתה במקום הראשון.
החוויה הזאת, וחשבונות הסושיאל עתירי העוקבים וההשפעה שלה, הובילו אותה לאחרונה למסע דילוגים אזורי שכלל גם גיחות פוטוגניות לירדן וליוון - ואת הביקור הקלורי המתבקש בארצנו.
היא בישלה ארוחת בוקר טבעונית עם מיכל אנסקי, טבלה בים המלח וטיפסה למצדה, עברה באילת ובמצפה רמון ובחיפה, אכלה היטב כצפוי במסעדת מחניודה והתארחה גם ב-02 המצוינת של מלון ענבל הירושלמי.
"תמיד חלמתי לבקר בישראל", הסבירה, "זאת מדינה מקסימה והאנשים בה מדהימים". המילים האלה כמובן לא השתנו, אבל השורה התחתונה של הביקור שלה קיבלה, באופן מובן, טוויסט מחריד.
"תמיד חלמתי לבקר פה". טאפיה בחוף פרישמן
"אחרי האזעקה, כל המחשבה שלי הייתה שאני חייבת לצאת מפה", שיחזרה, "ביררתי אם שדה התעופה פתוח או סגור, אם טיסות יוצאות ומה קורה בדרך שלי אליו. הייתה לי נסיעה של 25-30 דקות, והייתי חייבת להתכונן".
השעות עברו, טאפיה מוסיפה לעבד את המידע (לרבות העובדה ש"אל על זו החברה היחידה עם מערכת נגד טילים"), אך חידוש ההפצצות בשעות הערב מוביל לדילמה קריטית. "אמא שלי רצתה שאשאר בממ"ד, אבל החברים שלי אמרו שייקחו אותי לשדה התעופה, אז לקחנו את הסיכון".
הדרך לנתב"ג הפגישה אותה - ויזואלית ומעשית כאחד - עם מערכת כיפת ברזל ("כשמגיע טיל, הם יורים אחד משלהם שמפוצץ אותו באוויר. יש לזה 90% הצלחה"), ואזעקה נוספת הורידה אותה לשוליים. "היינו באמצע הכביש המהיר ואני פתאום רואה שכולם עוצרים. אומרים לי שצריך להסתתר. מילא בלב העיר, אבל באמצע הכביש המהיר. כל המכוניות סוטות לשוליים והנהג אומר לי לשים ידיים על הראש ולהסתכל לשמיים, לראות שלא ייפול עליי רסיס".
אז, דווקא אז, הגיע אחד הרגעים הגרועים בחייה, כהגדרתה. "אמרו שאפשר להמשיך לנסוע ופתאום אני רואה אמא עם איזה שמונה ילדים, כמו תרנגולת ואפרוחים. ליהודים יש הרבה ילדים. אני רואה אותה מנסה לגונן על כולם", תיארה, ונשברה.
דקות ספורות לאחר מכן, הגיעה טאפיה לשדה התעופה ("החלון של ישראל לעולם, והמקום הכי בטוח במדינה"), ובסביבות אחת וחצי המריאה חזרה. "רק התפללתי שלא יפציצו את השדה או את המטוס כשהוא עולה", סיכמה במילים שאינן מתחברות אף פעם לטיול אוכל שגרתי, "זה היה מאוד קשה ועצוב, יום שלא אשכח כל חיי".