מבצע חרבות ברזל: איזה אוכל מנחם את הישראלים עכשיו? הציוץ ששבר את הרשת

הפער העצום בין כותרות החדשות ובין הצורך האנושי במפלט, ולו רגעי, הותיר בימים האחרונים מיליוני ישראלים קרועים, שבורים, כמעט גמורים.

"מחבלים ניסו להיכנס לבית שלי, רעדתי כולי": רגעי האימה של אור יוסף
העוגיות של רחל מאופקים הצילו חיים, ושברו את הרשת
"תנו להם בראש": עולם האוכל נכנס מתחת לאלונקה
2,000 ארוחות שנשלחו מת"א לחיילי צה"ל נזרקו בגלל כשרות

אבל הפער הזה - עיסוק במשהו שאינו הישרדות ורגש טבעי לחלוטין המשיק לרגשות אשם על כך שנותרתם חיים ושלמים, עם מספיק זמן ואנרגיה לעסוק לכמה שניות במשהו שאינו אבל - הוא גם החיים עצמם, והוא גם מה שהופך את אותו "כמעט" ל*רק* כמעט.

בין אלה ובין אלה - בישולים שאין לנו כוח לבשל והזמנת משלוחים שאנחנו לא באמת רוצים לאכול, למשל - ניסה אתמול (רביעי) שאול אמסטרדמסקי לחפש, ולמצוא, נחמה.

ניסה, והצליח.

"טוב, אין ברירה, מה האוכל המנחם שלך לעיתות מלחמה כוללת?", תהה העיתונאי הכלכלי בשגרה ומפיג המחשבות הרעות בחירום, שאלה פשוטה ובסיסית, אבל בו-זמנית מורכבת ומלאת ניואנסים. כמו סיר טוב כמובן.

"קציצות ברוטב. פתיתים מתחת. מתכון בשישי בעיתון", ענתה וסיקרנה רותי רוסו ("אני אוהב אותך, אז אני אמחל לך על הפתיתים", השיב אמסטרדמסקי בדל"פ מעט חריגה, אם כי אולי הוא לא מכיר את הפתיתים האלה). "בן אנד ג'ריס - כל הגביע", השיב אופיר תוך שהוא פותח דיון יצרי למדי על טעמים. "כריות עם חלב", פישט הקולגה אסף ליברמן, אבל לא פישט כמו "חלה עם ממרחית", "שוקולד - ובכמויות", "פיצה כמובן. לכל מצב" (עדיף ממתכון הפיצה הביתית הזה) וגם "עוגיות שוקולד צ'יפס של הבזול" (או עוגיות שוקולד צ'יפס שאי אפשר לתמחר, כמו אלה).

למרות הפורום המכיל והשיח הפתוח ונטול השיפוטיות, נצפו גם שוליים, שלא לומר מוזרויות שדורשות בדיקה אישית. "ספציפית בימים האלה אני תוקע חלווה כמו שאני שותה מים", למשל, "שוקולד מריר, עבאדי גריל עם קוטג', במבה", למשל ("זה כל כך ספציפי שאני חושד שתכננת את זה", הגיב אמסטרדמסקי), או "עוגת דבש עשויה מיונז דבש קינמון וכל טוב" של יהודה שלזינגר ("אפילו בזמנים כאלה אין לנו שפה משותפת").

גיא לרר שיתף בריטואל הלחימה שלו ("מנה וחצי עובד אחד אחד בדרבי, ארבעה ימים רצוף"), וכך גם אבישי גרינצייג ("ביסקויטים בחומוס. אפשר גם בעיתות שלום") ועודד קרמר ("מאז פרוץ המלחמה אני מעריך שאכלתי 8 קילו שווארמה"), אבל שני גולשים זיקקו את התחושה הכמעט קולקטיבית לכדי תשובות מושלמות - "כל אוכל שאפשר לשים בלאפה" של צב טורבו, ועוגיות רחל כמובן, של אביגיל שיר.
.

עשרות אלפי הצפיות ומאות התגובות הבטיחו כמובן גם גלישה לפוליטיקה (לרבות תיעוד של מאפיית דני ודוד ביטן כמובן), לתמונות מילואים שרק מפנטזות על האוכל הזה, לניצוצות של סירי חמין שמתחילים להתבשל לקראת סוף השבוע (והנה כל מה שצריך לדעת בדרך לחמין מושלם) ולהצהרות על פתיחת בקבוקי היין השווים באמת, "אלה ששכבו בצד וחיכו".

והיה גם ביסלי בצל ו"כל סוכריות הגומי של הילדים", חומוס (פה יש שישה מתכוני חומוס טובים לבית), חצי קילו טופי אנגלי (כן כן), גלידוניות וקרמבו מן הסתם, ריבועי פיצה מעדנות, ואת נבחרת הקלאסיקות שתמיד עוזרת, לפחות קצת - פירה, שניצל, "כרטיס טיסה לרומא", עלי גפן ישר מקופסת השימורים ו"כל הבורקסים כולם" (הנה שבעה מתכונים לבורקס ביתי, לא פחות). בתיאבון, ושמרו על עצמכם!