השעון עוד לא מראה 7:00 אפילו, אבל עופר בן נתן, לפחות מהצד, מיצה את חנוכה כבר בבוקר הסופגניות הראשון של השנה.
לכל הטורים של "אוכלים הולכים"
זה לא המתיחה הגמישה להפליא של החג - שמונה ימים בפולקלור ובסיפורי העם, עשרים ושמונה אם מתייחסים למה שקורה בפועל בשנים האחרונות, ובטח אם משקללים פנימה את התחושה שממאיסה עליך את הטיגונים עוד לפני שבאמת הגיע הזמן לטגן.
זאת גם לא ההשכמה - היום הוא נכנס לפה בארבע, אבל זאת הרעת תנאים של מקסימום שעתיים מהשגרה.
זה גם לא הקרנבל והפסטיבל. אין כאלה השנה כמעט בכלל, מטעמים מובנים, והוא מלכתחילה לא משתולל עם טירופים או שובר את הראש על חידושים והמצאות. אלה - הטירוף והחידוש וההמצאה - כבר התרחשו. עכשיו רק נשאר לשחזר, ולשכפל, ולטגן. 400 פעמים לטגן. כל יום.
מהצד נראה שעופר בן נתן מיצה את חנוכה כבר בבוקר הסופגניות הראשון של החג, אבל תנועה קלה לפה, סיבוב לשם, הצצה קצרה ושיחה קטנה, ויטרינה שמסתדרת ולקוחות שמחייכים, והעיניים שלו נדלקות.
נדלקות בצדק. שלכם לא?
ויהי אור. פופ אנד פופ בייקרי
סיפור ה"סופגסונים" שלו ושל פופ אנד פופ בייקרי התחיל לפני שש שנים, וקם לכדי ממשות שנתיים לאחר מכן. וכמו הרבה רעיונות מושלמים, מרגע ההתחלה לא היה דרוש שום שיפור. מה שהיה אז הוא מה שנמכר עכשיו.
והדבר הזה הוא הכלאה ממזרית בין הקרואסון הידוע בצדק שלו - הבצק אותו בצק בדיוק, ובמקום לתנור הוא נכנס פשוט לשמן העמוק - ובין סופגניות. ההתאמות מינימליות (השמן, נגיד, מוחלף בתדירות גבוהה יותר מהנורמה כי הבצק מוציא לתוכו חמאה) והתוצאות מקסימליות.
תחשבו קרואסון שמטוגן, ואז נכנס לג'ימבורי של סוכר, ואז ממולא כמעט עד להתפקע בקרמים שמשתדלים מאוד לא לשכוח שיש בן אדם תבוני מאחורי הקינוח הזה, ובן אדם תבוני לפניו. וששניהם צריכים ליהנות.
וההנאה גורפת. אתה מסתכל על היצירה הזאת והמוח שלך כבר מתנה - מתוק מדי, מטוגן מדי, שמנוני מדי, מוגזם מדי. מדי, בלי מידות. בפועל, ההיפך בדיוק. כמו כל איש אוכל חציתי את סף הסופגניות שלי כחודש לפני שהחג התקרב לפתחנו, ללא שוב. אבל הוויטרינה הזאת גורמת לך להתגעגע לביקורת הגבולות.
הבצק נהדר, טרי ורך בידיים, ללא טיפת שמן מיותרת. המרקם בהתאם. פריכות-טיגון קלה שמקבלת חיזוק מגרגרי הסוכר, וחמאתיות עד הקצה. ריקים, ללא דבר בתוכם, הם היו יכולים להיות המאפים הכי טובים בעיר, כאלה שמצריכים דוכן משל עצמם, במין גרסה עברית-צרפתית-ספרדית שהיא קצת צ'ורוס וקצת קרואסון וקצת סופגניה והרבה שמחה.
אבל הם לא ריקים. ממש לא.
יום הפתיחה הציע שישה מילויים - גנאש דולצ'ה וקראנץ קרמל מלוח, קרם לימון ומרנג אפוי, קולי פטל עם גנאש שוקולד לבן, תות שדה וקריספי פטל, גנאש ג'נדויה ואגוזי לוז מסוכרים, גנאש פיסטוק ופיסטוקים קצוצים וכן גנאש מחלב קרונפלקס עם קורנפלקס מקורמל - ובן נתן מבטיח הפתעות יומיומיות נוספות עד תום החגיגה.
השישייה הזאת, מיותר לציין, אינה מותירה אותך מצפה לאותן הפתעות, אלא מציבה אותך כאדם המעצבן ההוא שמעכב את התור ביודעו שכל בחירה היא גם בחירת פומו. ג'נדויה ולוז עם מתיקות מתונה ושוקולדיות אגוזית? פיסטוק מריר ועדין? קרם לימוני שאיכשהו גם מתוק וגם חמוץ אבל לא מתוק ולא חמוץ? אולי הקורנפלקס החלבי, מרומז וסקסי? כל התשובות נכונות, וכולן מובילות ליום מלא בהרהורים, בחרטות, בייסורי מצפון ובהבטחות (לחזור גם מחר כמובן).
הסופגסונים האלה - 32 שקלים ליחידה, מספיקים לזוג שמעוניין גם לעשות משהו יצרני בהמשך היום - אינם לבד. יש גם סופגניות של ממש, עם קונפיטורת תות-וניל (8 שקלים) ומריטוצו איטלקית במילוי גנאש שוקולד לבן או גנאש פיסטוק (18 שקלים) - כי הבחירה לא אכזרית מספיק כנראה.
ויש גם את הבייקרי עצמה, כמובן, על שחיתויותיה והפרזותיה. הכול כאן - בורקסים מדופפים ועוגיות ענק, מאפים מלוחים וכריכים טריים שבטריים - מינוס הקרואסונים המצופים המפורסמים. אלה בחופשה השנתית המצופה שלהם, ממתינים עד שהחג ייגמר, ושהקרייב יחזור.
הדלתות נפתחות בשבע וחצי (הבייקרי עצמה חזרה לפעילות רק לפני כמה ימים, לאחר הפסקת מלחמה ארוכה), והטפטופים הופכים לזרם מהר מאוד. הראשונים צריכים קפה, אבל העיניים נפתחות. אלו שבאים אחריהם כבר מחליטים לקחת שניים ולחלוק ברומנטיות של אנשים שעובדים ביחד כבר הרבה זמן. הבאים בתור לא צריכים טובות. עד סוף היום (כשנגמר - נגמר, אל תחכו) יהיו כאן כמה מאות בחירות, כולן טובות.
ועופר? את הסופגסון הראשון הוא הכין אז בכלל לחברים, תוך מחשבה שזה יהיה בלתי אכיל בעליל. שש שנים אחרי, הוא נדהם לראות את סדריק גרולה הגדול מלמד את עוקביו איך לטגן קרואסון, והתחיל לתהות ודאי מה יהיה הדבר הבא שלו ושל הבייקרי, ומתי הקהל - על יכולת הקשב המתקצרת וכמות הגירויים המתנפחת - יגיד די.
הימור מושכל הוא שלא יהיה כאן סטופ, אלא ממנו. רעיון מושלם, ביצוע מושלם, חג שמח.
פופ אנד פופ בייקרי, מגדלי הארבעה, הארבעה 28, תל אביב